שיחה 2872 עמדה 181447 בה שוחח אלי עם המשיב 4 וביקש דחיית תשלום. המשיב 4 הסביר לו כי עליו לשלם את הריבית, וכי המשיב 2 לא יאשר דחייה נוספת. ברקע נשמע המשיב 2 אומר כי עליו להביא את הכסף, וללא דחיות. שיחה 459 עמדה 184282 בה שב אלי וביקש דחייה בתשלומים, והמשיב 2 הבהיר לו כי חבל על השיחות שכן התשלום לא יידחה.
כאשר הושמעו לו השיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, דחה משמעות מאיימת אפשרית בשיחות ואף הוסיף כי "זאור נשמה טובה...נשמה טובה, תמיד הבין אותי" (תמליל אלי, עמ' 70, שורות 25-26).
המשיב 1 נחקר ביחס לאישום זה ושמר על זכות השתיקה (חקירת המשיב 1 מיום 06.02.2017, עמ' 25-26), כמו גם המשיב 5 (חקירת המשיב 5 מיום 29.01.2017, עמ' 6, שורות 156-178), וכן המשיבים 2 ו-3.
המבקשת טענה כי הראיות לכאורה באישום זה כוללות את גרסת האם בלה אשר חזתה בבנה אלי כשהוא נתון בלחצים נפשיים ואיומים בדבר חובות בהם היה נתון, והכספים אותם העבירה לבנה, לצד שיחות האזנות הסתר אשר יש בהם כדי ללמד על התמונה האמיתית של הקשר בין אלי לבין המשיבים, ולהעמיד באור אחר את גרסתו המצמצמת של אלי, וכמובן שתיקות המשיבים.
- ב"כ המשיב 1 טען כי הראיות שהוצגו לא קושרות את המשיב 1 לביצוע העבירה. המתלונן אלי מסר כי אינו מכיר את המשיב 1 ברמה החברית וכי זה מעולם לא התקשר אליו. כמו כן נטען כי הגם שהצדדים דיברו ביניהם בלשון לא עדינה הכוללת קללות, אין בכך לגבש עבירה כלשהי, כאשר גם המתלונן הכחיש כי אוים או נסחט.
- ב"כ המשיב 2 טען כי כתב האישום מבוסס על שתי שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, שיחה 1800 ושיחה 2463, ואולם משתיהן עולה בירור כי המשיב 2 אמנם השמיע קללות אולם לא דברי איום. כמו כן נטען כי גם מעדותו של אלי עולה כי לא אוים על ידי המשיבים, כי המשיב 2 כעס על אי עמידתו בתשלומים וקילל אותו אך זהו סגנון הדיבור וכי אף הפחית לטובתו את גובה החוב.
- ב"כ המשיב 3 טען כי אין ראיות לכאורה המצדיקות ייחוסו של אישום זה למשיב 3. לטענתו, האישום מבוסס על עדותה של בלה, אמו של אלי, ואולם מדובר בעדות של אישה מבוגרת וחולה הרצופה בסתירות והסותרת את עדות בנה. בלה מסרה כי בנה אוים ופחד לצאת מהבית אולם אין ראיות הקושרות בין מצבו זה לבין המשיבים ואין היא מזכירה את המשיבים, וכי הוא עצמו העיד כי מצבו הנפשי נבע מחובותיו לבנקים, כי חובו למשיבים היה נמוך וכי אמר לאמו כי יתאבד על מנת לזרזה למסור לו כסף לכיסוי חובותיו. נטען כי בעוד שבלה טענה כי מסרה לאלי כסף לפני חתונתו בספטמבר 2014 לאחר שאיים כי יתאבד, הוכיח אלי באמצעות שיחה עם הבנק כי הכסף מאמו הועבר אליו בשנת 2016. נטען כי המבקשת נסמכת על שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, אולם אלה שיחות שהמשיב 3 לא נכח בהן ואלי לא נדרש להתייחס אליהם. נטען כי באשר לשיחה 1284 מסר אלי כי שוחח עם המשיב 4 ברוח טובה, וכי באשר לשיחה 1800 מסר כי שוחח עם המשיב 3 וכי אמנם שוחחו בטון גבוה אולם זהו סגנון הדיבור והוא לא מתרגש מקללות ולא מדובר באיומים. נטען על כן כי אין כל ראיה על כך שבשיחה השמיע המשיב 3 דברי איום כלפי אלי, כי גם אמו של אלי לא טענה שמי מהמשיבים 1-3 איים על אלי, וכי אלי עצמו טען כי לא אוים על ידם ואף ביקש מהחוקרים שלא ילחיצו אותו ולא יכניסו מילים לפיו.
- ב"כ המשיב 5 טען כי האזנות הסתר של השיחות המוצגות במסגרת הראיות לאישום זה בלתי חוקיות. לטענתו, בניגוד לטענת המבקשת לפיה אלי מסר כסף למשיב 5, שלל זאת אלי בעדותו וטען כי אינו מכיר אותו. נטען כי האמרה המיוחסת למשיב 5 אינה מהווה איום וכי למשמע השיחה עולה כי השיחה הייתה נעימה, נטולת צעקות והטלת מורא. באשר לשיחה הנוספת נטען כי אף בה אין כל איום.
- המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1, 2, 3 ו-5.
באשר למשיב 1 טענה כי בניגוד לטענת בא כוחו לפיה לא הייתה למשיב 1 כל מעורבות אקטיבית במתואר באישום זה, הרי שמדובר בהלוואה שנלקחה בשנת 2016 מהארגון כאשר חברי הארגון, המשיבים 3-5, נהגו לגבות מאלי את כספי ההלוואה, ועל כן לא ניתן לנתק את המשיב 1 מאישום זה.