- לאחר שבחנתי את הראיות לכאורה שהציגה המבקשת ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש בהן לבסס תשתית ראייתית לכאורית מספקת להרשעת המשיבים 1, 4 ו-5 בעבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה.
תשתית זו מבוססת על עדות שמסר מרדכי, ועל שיחות שנקלטו בהאזנות סתר התומכות בה, ומחוזקת על ידי שתיקת המשיבים 1 ו-5.
מרדכי תיאר את הלחץ שהפעילו עליו המשיבים באמצעות שיחות טלפון תכופות ומטרידות בדרישה לתשלום כסף ובאמצעות ניסיונות להיפגש עמו ולהעמיד לו סד זמנים מידי, כשמנגד הסביר הוא כי אינו יכול לשלם באותה העת. כמו כן מסר כי הגיעו לבית אמו. דברי האיום תועדו בשיחות. מרדכי מסר כי הרגיש מאוים בשל הדברים שנאמרו לו באותן שיחות, כי חשש שהמשיבים יפגעו בו ועל נמנע מלהיפגש עימם. גם בחינתם של דברי האיום המיוחסים למשיבים 1, 4 ו-5 לפי קנה מידה אובייקטיבי, על פי ההקשר הנסיבתי, מובילה למסקנה כי מדובר בדברים שנאמרו מתוך כוונה להטיל מורא על מרדכי ובדרך זו להניעו להעביר לידי המשיבים כספים. כוונה מאיימת זו נלמדת אף מתוך טון הדיבור בו נקטו המשיבים 1, 4 ו-5 ובהקשר זה ראוי להפנות במיוחד לשיחה 6309, שאף הסתיימה בניתוק חד צדדי. נוכח אלה, אין יסוד לטענת ההגנה כי מדובר אך ב"שפת רחוב" של דרישה לגיטימית לתשלום חוב. הקללות המתועדות, בהקשר בו נאמרו, נצבעות בצבעי איום באופן המצביע על כך כי נאמרו אך על מנת להפעיל על מרדכי לחץ ולאיים עליו. למקרא תמליל הודעתו של מרדכי אף לא מצאתי יסוד לטענה כי מרדכי שודל בחקירתו על ידי החוקר במטרה שימסור מידע מפליל.
למשיבים 1, 4 ו-5 מיוחסת מעורבות ישירה וקונקרטית במעשי הסחיטה באיומים.
ברם, בכל הנוגע למשיב 2, מלבד עצם מעמדו כראש ארגון פשיעה, לא הונחה לפניי תשתית ראייתית לכאורית הקושרת אותו לביצוע המיוחס לו באישום זה.
המשיב 4 לא נחקר בהקשר לאישום זה; אולם, כפי שפירטתי לעיל בהקשר לאישומים אחרים, הרי שהסיכוי כי יוכלו להיבנות מטיעון המבוסס על כך, כשהם בחרו בשתיקה גורפת, נמוך. לפיכך, אין בכך להחליש מעוצמתן של הראיות לכאורה ומהסיכוי הסביר להרשעה הגלום בהן. מכל מקום, בהיותה טענה למחדל חקירתי הרי שמקומה לבירור בהליך העיקרי.
כד. אישום 23 – סחיטת יבגני שטיינברג
- אישום זה מיוחס למשיבים 1, 2, 3 ו-5.
- למשיבים 1, 2, 4 ו-5 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
- לפי כתב האישום, במהלך שנת 2015 לווה יבגני שטיינברג (להלן: "יבגני") מהמשיבים 1 ו-2 סך 4,000 ₪ (להלן: "ההלוואה"). בגין ההלוואה נהג יבגני לשלם סך 400 ₪ בשבוע, סכום המיועד לתשלום הריבית בלבד. את התשלום העביר יבגני לידי שליחיו של המשיבים 1 ו- 2, או שנהג להשאיר התשלום בתיבת הדואר של המשרד בג'סי כהן, וכן העביר מספר פעמים את הכסף באמצעות שירות "מזומן בזמן" של רשות הדואר.
במועד מסוים שאינו ידוע למבקשת בשנת 2016, פוטר יבגני מעבודתו ונוכח האמור נקלע לקשיים כלכליים, והחל להתעכב בתשלומי ההלוואה. על אף בקשותיו של יבגני לבקש דחייה בתשלומים, מיאנו המשיבים 1 ו-2 לאפשר הדחייה.