באשר לאירוע המתואר בסעיף 3 לאישום זה – נטען כי משתקף מבעד לשתי שיחות בהאזנות סתר (שיחה 2078, עמדה 188692, שיחה 1371 עמדה 188404), בהן המשיב 2 דרש מג'קלין כספים, וג'קלין הסבירה לו כי המצב שלה לא טוב, והמשיב 2 ענה לה כי היא תצטרך לפנות. בהמשך, כפי שעלה מחקירתה של ג'קלין, המשיב 2 הגיע לביתה שאז "הוא אמר שאני לא אעשה בעיות, שאני אשלם...עד שהבן שלי ייצא ויהיה הכל מסודר ביניהם" (עמ' 46, שורות 16-23 לתמליל).
בנוסף, שיחה 17890, עמדה 180027 מלמדת כיצד המשיב 2 מנחה אחר בשם יוליק ללכת אל ג'קלין על מנת לגבות ממנה סך של 2,500 ₪.
באשר לחקירתו של הבן, מיכאל ביטון, הלה סירב לשתף פעולה באופן גורף ושמר על זכות השתיקה (תמליל חקירת מיכאל ביטון מיום 12.02.2017, מ.ט 487/17). עם זאת, וכפי שעולה מדו"ח תשאול הלה עמד על כך כי הוא זה אשר רכש את הדירה עבור אמו (דו"ח תשאול של מפקח שי זולברג בנוגע למיכאל ביטון מיום 12.02.2017). עובדה זו, יחד עם הימצאות המסמכים של הדירה במשרדו של המשיב 1 מבססת את דבר קיומו של חוב כלפי המשיבים 1 ו-2, באופן שמשתלב עם גרסת אמו.
המשיבים 1 ו-2 שמרו על זכות השתיקה (הודעת המשיב 1 מיום 10.02.2017, שורות 97-153).
המבקשת טענה כי צירופם של הראיות - השיחות שהוקלטו בהאזנות סתר, גרסתה של ג'קלין שעל אף שלקתה במגמת צמצום די בה כדי להצביע על המניעים לתשלום, ועל התנהלותו של המשיב 2 מולה, שתיקתם של המשיבים 1 ו-2 כאשר הוטחו בהם הראיות הנוגעות לאישום זה, וכן מסמכי הדירה אשר נתפסו במשרדו של המשיב 1 – מהווה תשתית ראייתית איתנה למיוחס למשיבים באישום זה.
- ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שהוצגו ללמד על מעורבותו הנטענת של המשיב 1 באישום זה.
- ב"כ המשיב 2 טען כי אין בראיות שהוצגו כדי לבסס מעשה של סחיטה באיומים, אלא דרישה לגיטימית של החזר הלוואה שנטל מיכאל ביטון מהמשיב 2. בתוך כך נטען כי ג'קלין ובנה מסרו בעדויותיהם כי לא נסחטו ולא אוימו על ידי המשיב 2 ולא חששו ממנו. ג'קלין מסרה שהמשיב 2 הינו חבר טוב של בנה ושילמה לידיו דמי "שכירות" משום שהתבקשה לעשות כן על ידי בנה. כמו כן נטען כי עדותה של ג'קלין נגבתה תחת לחץ פסול כאשר החוקרים הציגו בפניה את חוזה דירתה עם חברת עמיגור, האוסר עליה ליטול הלוואה ממקורות "לא ראויים" ואמרו לה כי אם לא תספר שסחטו אותה האיומים תפסיד את דירתה. עוד נטען כי השימוש במילה "שכירות" על ידי המשיב 2 בשיחות שנקלטו בהאזנת הסתר נעשה משום שמיכאל ביטון הורה למשיב 2 להשתמש במילה זו במקום במילה הלוואה כשהוא משוחח עם אמו.
- המבקשת התייחסה לטיעוני המשיב 2 והפנתה לטיעוניה שלעיל בהם עמדה על מידת שיתוף הפעולה של ג'קלין אשר במהלך חקירתה אמרה: "אני מפחדת על הבן שלי, אז מה אני אעשה", וכן הפנתה לתכני השיחות בהן המשיב 2 הבהיר לג'קלין כי עליה לשלם, אחרת תצטרך לפנות, וגרסה כי אמירה זו המקפלת בתוכה איום.
- לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שבידי המבקשת ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיב 2 במיוחס לו, וכי חיזוק להן נמצא בשתיקתו בחקירה.
תשתית זו מבוססת על שיחות שבין ג'קלין לבין המשיב 2 שנקלטו בהאזנת סתר. משיחות אלה עולה כי מיכאל ביטון, בנה של ג'קלין, חייב למשיב 2 כסף, ועם מעצרו הוא ביקש מאמו כי תשלם את הכסף למשיב 2. בהקשר זה אפנה לשיחה 2078, שהינה אחת מבין מספר שיחות בהן דרש המשיב 2 מג'קלין תשלום בסך 3,000 ₪ עבור "שכירות", וג'קלין השיבה למשיב 2 כי מצבה אינו טוב ואין ביכולתה לשלם את הכסף. בתגובה אומר לה המשיב 2 כי הוא יגיע לביתה וכי היא תצטרך לפנות. בכך בא לידי ביטוי יסוד האיום והכוונה להטיל על ג'קלין אימה מחשש לפינויה מביתה.