בעדותה של ג'קלין ניכר צמצום בדברים, אולם היא מסרה בחקירתה כי היא חוששת לבנה ואישרה את חובו למשיב 2 ואת דאגתה לתשלום עד שבנה ישתחרר ממעצר.
ב"כ המשיב 2 טען כי עדותה של ג'קלין נגבתה תחת לחץ פסול בעת שהחוקרים איימו עליה בכך שהפרה את החוזה עם חברת עמיגור ואיבדה את זכאותה בדירה. עיינתי בתמליל עדותה של ג'קלין ובמיוחד בעמ' 22-24, ואיני סבור כי היה בדברים אלה של החוקר אל ג'קלין לשנות ממגמת הצמצום בפרטים שבה בחרה. מכל מקום וכפי שהוסבר לעיל עיקר התשתית הראייתית מבוססת על ראיות ממקור חיצוני - שיחות האזנת הסתר.
מכאן נחה דעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת פוטנציאל להרשעת המשיב 2 במיוחס לו באישום זה.
ברם, בכל הנוגע למשיב 1 הרי שלא מצאתי כי הונחה לפניי תשתית ראייתית לכאורית מספקת לביסוס פוטנציאל הרשעתי לגביו בגין אישום זה.
כט. אישום 28 – סחיטת ישראל גלעדי
- אישום זה מיוחס למשיבים 1 ו-2.
- למשיבים 1 ו-2 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
- לפי כתב האישום, בשנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, או בסמוך לכך, פנה ישראל גלעדי (להלן: "ישראל"), למשיבים 1 ו-2 בבקשה למתן הלוואה. בתקופה שבין 2014-2016 לווה ישראל מהמשיבים 1 ו-2 מספר הלוואות כספיות שונות, בסכומים מצטברים של כ- 10,000 ₪.
במהלך התקופה, גבו המשיבים 1 ו-2 את התשלומים או באמצעות המשיב 2, או באמצעות המשיבים 3-5 אשר נפגשו עם ישראל ולקחו ממנו את ההחזרים במזומן.
בתאריך 04.09.2016 במספר שיחות טלפוניות, איים המשיב 1 על ישראל, בכוונה להפחידו, באומרו את הדברים הבאים, בנוגע לחוב של אחר למשיבים 1 ו-2: בשיחת טלפון סמוך לשעה 19:53: "אני אפתח לך את התחת יא שמן, אל תדאג.... על הבן אדם הזה אני אזיין אותך, אני צריך פעם אחת לזיין אותך... באמא שלי אני שולח אותו ללימור [המדובר באשתו של ישראל].... ישראל באמא שלי אתה עושה טעויות".
בשיחת טלפון סמוך לשעה 20:14: "את כל החוב הזה אתה תשלם... אני לא מחכה ליום רביעי אם אני יודע שמגיע המשיח".
לאור פחדו של ישראל מהמשיב 1 ואחרים מטעמו, הוא שילם להם את החובות הכספיים, לפחות בחלקם.
במעשיו המתוארים לעיל, איים המשיב 1 על ישראל בפגיעה שלא כדין בגופו על מנת להניע אותו לשלם להם את יתרת החוב, והכל על דעתו של המשיב 2. לאור האיומים, שילם ישראל למשיבים 1 ו-2 את יתרת החוב, לפחות בחלקה.
- המבקשת טענה כי הראיות הלכאוריות שבידה מספיקות על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1 ו-2 במיוחס להם במסגרת אישום זה.
המבקשת ציינה כי ישראל נחקר מספר פעמים על מכלול יחסיו עם המשיבים 1 ו-2. בחקירותיו אישר כי לווה כספים מהמשיבים 1 ו-2, הגם שצמצם חלקו בהבאת לווים למשיבים (הודעת ישראל מיום 01.02.2017, עמ' 7), וזאת למרות שלווים רבים מסרו כי עיקר עיסוקו בתחום ההלוואות. עוד עלה מחקירותיו כי מזה שנים מכיר את המשיבים 1 ו-2, בייחוד את המשיב 2. את כספי ההלוואה שהסתכמו כאמור בסך 10,000 ₪ (תמליל חקירת ישראל מיום 01.02.2017, מ.ט 323/17, עמ' 146, שורה 17) נהג להחזיר למשיב 2, או משיב 4 או משיב 5 (תמליל ישראל, עמ' 150 שורות 23-28).