ישראל שב והתעקש כי לווה מהמשיבים 1 ו-2 כספים ללא ריבית, וכי השיחות ביניהם תמיד התנהלו על מי מנוחות (תמליל ישראל, עמ' 179, שורות 14-18).
לטענת המבקשת, בהינתן גרסה זו של ישראל בדבר יחסים תקינים, הרי שהתנהגותו במהלך החקירה המשטרתית מצביעה בדיוק להיפך, וכי בעת שראה את המשיב 1, הראה סימני פחד וביקש לסיים את החקירה (דו"ח תשאול ישראל מיום 01.02.2017).
המבקשת הפנתה לשיחות שנקלטו בהאזנות סתר, וטענה כי תוכנן מלמד על איומים ברורים מצד המשיבים.
כך שיחה 7750, עמדה 180032 – שיחה במהלכה המשיב 1 איים על ישראל כך: "אני יפתח לך את ת'תחת ישמן אל תדאג...על הבנאדם הזה באמת אני יזיין אותך, אני צריך פעם אחת לזיין אותך". ישראל בחקירתו ציין את המשמעות הברורה מאליה כי הכוונה של המשיב 1 היא להגיע ולהרביץ לו, אולם למעשה "הוא לא בא ולא כלום, חרטה" (תמליל חקירת ישראל מיום 01.02.2017, מ.ט 298/17, עמ' 10 שורה 26). בהמשך חקירה זו שב ישראל ועמד על כך כי המשיב 1 לא סחט אותו (עמ' 13, שורות 9 ו-34). המבקשת טענה כי לו אכן חשב ישראל שהכל "חרטה", סביר להניח שהיה עוזב את השיחה והאיום שבה בצד, ולא עושה דבר. אלא שישראל הוכיח לנו במעשיו עד כמה הייתה לשיחה השלכה כלפיו.
דקות ספורות לאחר מכן הוא התקשר למשיב 1 - שיחה 7761 עמדה 180032 – ופתח שיחה זו במילים: "אני עצבנתי אותך?", בה דורש המשיב 1 מישראל לשלם את כל הכסף מחר. ישראל אינו מוחה על עצם העובדה כי חייב לשלם, אלא מבקש דחייה ליום רביעי, והמשיב 1 הבהיר לו: "אני לא מחכה ליום רביעי...אם אני יודע שמגיע המשיח". על שיחה זו ציין ישראל כי דובר במי "הוא רוצה ממני את הכסף שלו...(הוא אומר את זה) בצורה הכי יפה שיש" (תמליל חקירת ישראל מיום 01.02.2017, מ.ט 298/17, עמ' 16, שורות 14, 16).
המשיב 1 נשאל אודות אישום זה ושמר על זכות השתיקה (חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 53-55).
המבקשת טענה כי הראיות לכאורה באישום זה נסמכות בעיקרן על השיחות שהוקלטו בהאזנת סתר, כמו גם התנהלותו של ישראל לאחר שאוים, וכן במהלך החקירה, וכי לכך מצטרפת שתיקת המשיבים.
- ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שהוצגו ללמד על מעורבותו של המשיב 1 במיוחס לו. לטענתו, יש להקשיב לתוכן השיחות המוקלטות המלמד כי הדרך שבה דיבר המשיב 1 לישראל משקפת את השפה המקובלת ביניהם, וכי ישראל אישר זאת בחקירתו, שלל כי אוים או נסחט על ידי המשיב 1 וטען כי לווה מהמשיבים 1-2 הלוואות בסכומים קטנים ללא ריבית.
- ב"כ המשיב 2 טען כי הראיות שהוצגו אינן מבססות מעשה של סחיטה באיומים. בתוך כך טען כי ישראל הכחיש בעדותו כי אוים על ידי המשיבים 1 ו-2 ואולם המבקשת מתעקשת לסבור כי הוא משקר, ומבססת עמדתה על דו"ח תשאול שנערך ביום 01.02.2017 ממנו עולה כי ישראל חשש מהמשיב 1, ואולם מזכר זה נסתר במזכר מאוחר שערך אותו שוטר וכן על שיחות שנקלטו בהאזנת סתר. באשר לשיחה 7750 נטען כי נושאה אינו נוגע להלוואה שנטל ישראל מהמשיבים 1 ו-2, אלא לכך שעשה שימוש לא הוגן בכספים שנמסרו לידיו על ידי לווה במטרה להגיע לידי המשיבים 1 ו-2, וכי אמנם רוויה היא בקללות אך אין בכך לעלות כדי סחיטה באיומים. באשר לשיחה 7761 נטען כי לא מדובר באיומים ולא בהלוואות וכי ישראל טען כך בחקירתו.
- המבקשת טענה כי אין ממש בטיעוני ב"כ המשיבים 1 ו-2. בעניין זה הפנתה לטיעוניה שהוצגו לעיל וטענה כי אין מקום לטיעוני ההגנה כי ישראל לא פחד ולא אוים על ידי המשיבים וכי הראיות שהוצגו מבססות תשתית לכאורית לעניין אישום זה.
- לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שבידי המבקשת ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיב 1 במיוחס לו, וכי אלה קיבלו חיזוק בשתיקתו.
תשתית זו מבוססת על שתי שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, שתיהן מיום 04.09.2016, בהפרש של כעשרים דקות. מדובר בשיחות אותן יזם ישראל למשיב 1. בשיחה 7750 תועד המשיב 1 מאיים על ישראל באומרו לו כי אם לא ימסור לו את הכסף הוא צפוי לפגיעה. בשיחה 7761 ישראל התקשר שוב אל המשיב 1 וכשנענה על ידו מיד הוא שואל אותו אם עצבן אותו. המשיב 1 דרש כי התשלום יבוצע למחרת ודחה את בקשתו של ישראל לדחותו ליום רביעי.