באשר לזיהויו של הקטין את המשיבים 4 ו-5 כמי שהגיעו לחפש את האב בביתו, מסר מיוזמתו כי ראה כתבה בטלוויזיה שהשניים נעצרו בקשר למשפחת כחלון.
המשיב 1 נחקר אודות אישום זה ושמר על זכות השתיקה (חקירת המשיב 1 מיום 10.02.2017, עמ' 39-41).
המשיבים 2 ו-3 שמרו אף הם על זכותה שתיקה.
המשיב 4 שמר על זכות השתיקה (חקירת המשיב 4 מיום 06.02.2017, עמ' 28, שורות 748-768, עמ' 29).
המשיב 5 נחקר אף הוא על נסיבות אישום זה ושמר על זכות השתיקה (חקירת המשיב 5 מיום 16.02.2017, עמ' 4-5, שורות 87-115).
לטענת המבקשת התשתית הראייתית הלכאורית לאישום זה עומדת על גרסת אליהו אשר תיאר את התנהלות המשיבים בגביית החוב באופן מאיים, ועל השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר התומכות בגרסת אליהו בדבר ערבותו על חובו של מטטוב והקשר שלו עם המשיבים סביב ערבות זו. כמו כן טענה כי האירוע הנוגע להגעת המשיבים לדירתו של אליהו וניפוץ חלונות הלובי נלמד מהודעת בנו הקטין, אשר תיאר בחור אתיופי ובחור עם זקן אשר הגיעו לחפש את אביו, וכי בהמשך זיהה את המשיבים 4 ו-5.
- ב"כ המשיב 1 טען כי אין בראיות שהוצגו לקשור את המשיב 1 לביצוע העבירה המיוחסת לו. בתוך כך נטען כי אליהו מסר בחקירתו שבנושא ההלוואות התנהל מול המשיב 2 בלבד, כי לווה כספים מאנשים נוספים בשוק האפור וכי בניגוד ליחסים המתוחים עמם זכה ליחס טוב מצד המשיב 2.
- ב"כ המשיב 2 טען כי אין בראיות שהוצגו לבסס את התיזה בה אוחזת המבקשת וכי זו רחוקה מהמציאות. בתוך כך נטען כי אליהו מסר בעדותו שיחסיו עם המשיב 2 טובים למעט אירוע חריג אחד, כי לא אוים על ידי המשיבים, כי לא נאמר לו שישברו לו את העצמות וכן מסר שלווה כספים ממקורות אחרים והיה מסוכסך עם גורמים שונים מהם חווה אלימות ואלה לא נחקרו על אף שפרטיהם נמסרו. כמו כן נטען כי בשיחות רבות שקיים אליהו עם המשיב 2 אין שמץ של איום. באשר לנזק שנגרם לבניין מגוריו של אליהו נטען כי אין ראיות הקושרות את המשיבים למעשה, כי הראיות הקיימות הינן נסיבתיות אינן מספיקות, כי נתוני איכון מראים שהמשיבים לא נמצאו באזור בזמן האירוע וכי לא נגבו עדויות משכנים בבניין ומהאדם שעוסק בניקיון הבניין ולא נתפסו מצלמות המוצבות בבניין.
- ב"כ המשיב 3 טען כי אין ראיות לכאורה המבססות את המיוחס למשיב 3 במסגרת אישום זה. בתוך כך טען כי קיימות ראיות לכך כי בין אליהו לבין המשיב היו יחסים טובים, כי אליהו מסר שלא אוים ולא נסחט על ידי המשיב 3 וכי אין באמרה המיוחסת למשיב 3 לפיה אמר לאליהו כי יבוא לביתו כשאליהו משיב לו שיבוא לעלות כדי עבירה של סחיטה באיומים. נטען כי לא ניתן לטעון שאליהו נסחט ואוים כאשר בעדותו מסר כי שלח אל המשיבים לווים נוספים משום שהיה מרוצה מהשירות שקיבל מהמשיבים. נטען כי מעדותו של אליהו עולה כי הוא הפעיל לחץ על מטטוב ועל בני משפחתו על מנת שישלמו את החוב שהוא ערב לו וכי משיחה 10864 עולה כי אליהו בקש מהמשיב 2 להפעיל לחץ על אמו של מטטוב ואולם המשיב 2 סירב, המציע למשיב 3 לנסוע לביתו של מטטוב והמשיב 3 סירב. ב"כ המשיב 3 השמיע את שיחות 2009 ו- 2248 וטען כי נוכח המתועד בהם אין מקום לטענה כי המשיב 3 איים על אליהו.
- ב"כ המשיב 4 טען כי אליהו מסר שתי אמרות סותרות בחקירה. תחילה מסר כי המשיב 4 אמר לו את האמרה המיוחסת לו אולם לא מסר לגביה פרטים אודות זמן, מקום ונסיבות ואף לא נשאל על ידי החוקרים בעניין זה. בהמשך נשאל שוב ושוב על ידי החוקר האם המשיב 4 אמר לו את האמרה המיוחסת לו ואליהו שלל והכחיש. על כן נטען כי אין עדותו של אליהו יכולה לבסס סיכוי סביר להרשעה כפי הנדרש לשלב המעצר. ב"כ המשיב 4 טען כי אין כל ראיות הקושרות את המשיבים 4 ו-5 כמי שהגיעו לביתו של אליהו ושוחחו עם בנו. בהקשר זה הפנה לעדותו של הבן מיום 12.02.2017.
- ב"כ המשיב 5 טען כי אין ראיות לכך שהמשיב 5 יחד עם המשיב 4 נשלחו על ידי המשיבים 1 ו-2 לביתו של אליהו על מנת להטיל עליו אימה. נטען כי אליהו מסר שהראה לבנו תמונה של המשיבים 4 ו-5 ובנו זיהה אותם כמי שהגיעו לביתו, אלא שבעדותו של הבן מיום 12.02.2017 הוא מסר כי אביו לא הציג בפניו תמונה של "האתיופי" וכי הציג בפניו רק תמונה אחת, וכשנשאל איך הוא יודע את השמות של השניים טען כי ראה אותם באינטרנט, כאשר תמונותיהם לא קיימות שם. על כן נטען כי הדברים שמסר הבן הם מדברים ששמע מאביו ולמעשה מדובר בזיהום ראייתי. כמו כן טען כי לא נעשה מסדר זיהוי. ב"כ המשיב 3 טען כי לא בוצעה חקירה אודות גורמים אחרים להם חייב אליהו כספים ואשר את שמם מסר בעדותו והתעלמה מכך שאליהו מסר בעדותו כי המשיבים כיבדו אותו ולא נהגו כלפיו באלימות. על כן טען ב"כ המשיב 5 כי הראיות שהציגה המבקשת בהקשר לאישום זה חלשות.
- המבקשת מצדה הגיבה כך:
באשר למשיב 2 טענה כי בניגוד לטענות בא כוחו עמדה המבקשת בטיעוניה על התייחסות אליהו לפחד שחש מהמשיבים. באשר לאיום המתואר בסעיף 5 לאישום נטען שמתמליל חקירתו של אליהו עולה כי הדברים נמסרו על ידו באופן חופשי (תמליל חקירתו של אליהו, עמ' 19 שורות 35-36).