(1) אם חברי הארגון יודעים את זהות החברים האחרים אם לאו;
(2) אם הרכב חברי הארגון קבוע או משתנה;
(3) אם העבירות כאמור ברישה נעברות או מיועדות להיעבר בישראל או מחוץ לישראל, ובלבד שהן מהוות עבירות הן לפי דיני ישראל והן לפי דיני המקום שבו נעברו, או שלפי הדין הישראלי חלים עליהן דיני העונשין של ישראל אף אם אינן עבירות לפי דיני אותו מקום;
(4) אם הארגון מבצע גם פעילות חוקית ואם הוא פועל גם למטרות חוקיות;"
ודוק, ההגדרה של ארגון פשיעה היא הגדרה רחבה, שאינה מוגבלת לסוג מסוים של ארגונים, שמטרתם רווח כלכלי. כלליות זו של ההגדרה נועדה לתת בידי הרשויות הרלוונטיות את הכלים להתמודדות עם ארגוני הפשיעה בארץ ועם השתנותם והתפתחותם המתמדת - התפתחות שנובעת מניסיונם המתמיד של ארגוני הפשיעה למצוא פרצות בחוק המאפשרות להם להמשיך להתנהל ולצבור כוח כארגון. המחוקק הישראלי ראה לנגד עיניו את ארגוני הפשיעה הישראלים וכאשר חוקק החוק הושמטו ממנו מאפיינים כגון היררכיה, מידור וחדירה למוסדות שלטוניים. ההגדרה שנתקבלה הינה הגדרה רחבה וגמישה הרבה יותר, אשר מתאימה להתמודדות עם ארגוני הפשיעה הישראלים ולמנעד רחב יותר של צורות התארגנות [ע"פ 9093/08 מרואן נאצר ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.12.2011), פסקה 15 לפסק-דינו של כב' השופט עמית].
- על השאלה מהו ארגון פשיעה, דהיינו - אילו התארגנויות עברייניות ייחשבו כארגון פשיעה ואילו לא, נקבעו בפסיקה מאפיינים הכרחיים ומבחני עזר נוספים.
הגדרת "ארגון פשיעה" מתייחסת לטווח רחב של התארגנויות העוסקות בפלילים:
"מגוון של מאפיינים מקנים להתארגנות עבריינית את צביונה כארגון פשיעה, אך אין הכרח כי כולם כאחד יופיעו במקרה נתון, וממילא ברי כי כל מאפיין עשוי להתגלות במידה מובהקת יותר או פחות. על-כן נכון יהיה לתאר את המונח 'ארגון פשיעה' כמתייחס לקשת של מצבים שעמם מבקש הדין להתמודד. ומשכך, תחת פנייה לרשימה סגורה ומתחייבת של תכונות, נכון יהיה לדבר ב'מתחם' של מאפיינים, אשר כל התארגנות הבאה בגדרו – לארגון פשיעה תחשב. במרכזו של מתחם זה מצוי ארגון הפשיעה 'הקלאסי', ובו מכלול התכונות שעיקרן הוזכר כבר, כשהן בצורתן המובהקת ביותר. כל התארגנות תסוּוג על-פי המידה בה מתגלה בפעולתה, אם בכלל, כל אחת מתכונות אלו כשהיא לעצמה, וכן על-פי בחינתו של המכלול. ככל שהתארגנות פשיעה, על צבר מאפייניה, תהא קרובה יותר למרכזו של המתחם, כך תגבר הנטייה לסווגה כארגון פשיעה ולהכפיפה למצוותו של החוק הנדון" [ע"פ 6785/09 עידן זוארץ ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.2.2011), פסקה 63].
- בפרשת זוארץ הגדיר כב' השופט לוי ז"ל שני מאפיינים הכרחיים לקיומו של ארגון פשיעה: היסוד האיגבורי (סינרגטי) וההמשכיות בפעילות המשותפת. שני רכיבים אלה כרוכים האחד בשני, כאשר הוכחת אחד מהם עשויה להקל על זיהוי הרכיב האחר.
המאפיין הראשון, היסוד האיגבורי (סינרגטי) מתייחס לקיומה של מסגרת עצמאית וארגון בר-קיימא, ארגון שהינו בעל קיום נוסף, מעבר למעשי פשיעה ספציפיים אותם ביצעו אנשיו. מכאן יש לבחון את קיומו של ערך מוסף, אשר יכול להופיע במספר צורות: תועלת כלכלית, צבירת השפעה, יוקרה ורחשי כבוד, תחושת שייכות ושותפות גורל וכיו"ב: "בכך כמו כרוך הכוח, ששואבים חברי הארגון מקיומה של מסגרת המרכזת תחת קורתה מספר אנשים, וערכה העברייני של פעילותם המשותפת עולה" [פרשת זוארץ, פסקה 64].