בהמשך חקירתו מסר על האירוע המתואר בסעיף 5 לאישום בעת שפגש את יניב ברחוב, "עשה תנועה שיש לו איזה כלי שמה". יניב ציין כי נכנס חזרה לבניין "כי גם פחדתי האמת, אני לא אשקר אותך...פסיכופת אני יודע מה...אמרתי לו נועם תירגע" (עמ' 15 לתמליל חקירתו שורה 36, עמ' 16 שורות 19, 25, 36, עמ' 33 שורות 7-11).
בהמשך לאירוע מאיים זה ומכלול האירועים כולם, נאלץ יניב לשלם למשיב 2 כספים נוספים למרות שסיים לשלם את תשלומי ההלוואה (עמ' 33 לתמליל החקירה שורות 13-36).
במספר הזדמנויות העביר יניב את הכספים באמצעות שירות "מזומן בזמן" של בנק הדואר (עמ' 18 לתמליל החקירה שורות 14-26), וכתמיכה לגרסתו זו נמצא כי בשנת 2013 העביר יניב למשיב 2, באמצעות המשיב 4, סך של 1,000 ₪ באמצעות שירות זה (מזכר מיום 8.2.2017 שערך רס"ר כפיר גרין).
באשר לחלקו של המשיב 1 בגביית ההלוואה, תיאר יניב בחקירתו כי "אבי היה מתערב...מתקשר לפוזה כזה, לא? כן...ריבית הוא רוצה" (עמ' 26 לתמליל החקירה שורות 30-35).
עוד סיפר יניב על התנהלותו של המשיב 2 לאורך התקופה שעה ש"כל יום היה בא לי לחנות...נכנסו לחנות כדי לעשות סיבוב, להראות את עצמו" (עמ' 21 לתמליל החקירה שורה 35, עמ' 23 שורות 22, 30).
לטענת המבקשת להודעתו של יניב מתווספת שתיקתם של המשיבים 1 ו-2 וכי בראיות אלה – הודעתו של יניב בה תיאר את האירועים בצורה חיה ומוחשית, העברת כספי מזומן בזמן, הודעת יואל ברמי, יש כדי לקבוע כי ישנן די ראיות לכאורה לאישום זה.
- ב"כ המשיב 1 טען כי אין בהודעתו של יניב לבסס את ביצועה של העבירה המיוחסת למשיב 1 לפי שלא מיוחס לו כל מעשה עברייני. לטענתו, יניב הינו עבריין אשר הורשע בגין ניצול חסרי ישע ואין לייחס להודעתו כל מהימנות. כמו כן טען כי הדברים אותם מייחס יניב למשיב 2 אינם בגדר איום וכי כשאלה נבחנים על רקע הודעתו המלאה של יניב ומבלי שינותקו מהקשר הדברים ומדברים שאמר יניב למשיב 2 ברור כי אין מדובר בסחיטה באיומים וכי יניב לא חשש מהמשיב 2 ואף שב ולווה מהמשיבים 1 ו-2 כספים. בהקשר זה טען כי הדברים המיוחסים למשיב 2 משקפים את הסלנג המקובל בין הצדדים ואין בהם לשקף דברי איום. כמו כן טען כי אדם נוסף בשם יואל בן חיים אשר לפי דברי יניב נכח באירוע יחד עם המשיב 2 לא נחקר על ידי המשטרה וכי אפשר כי היה בחקירתו להבהיר את הלך הרוח של הדברים. לטענתו, אין כל ראיות המלמדות על מעורבותו של המשיב 1 במעשה וכי אף לדברי יניב ההתנהלות הייתה מול המשיב 2 בלבד. ב"כ המשיב 1 טען אף כי לתזה מרחיקת לכת של המבקשת לפיה המשיב 1 היה ראש של ארגון פשיעה אין כל בסיס ראייתי היות ומדובר בעסק לגיטימי של ניכיון שיקים אשר מתוקף עיסוקו עוסק בגבייה ומפנה דרישות תשלום לחייבים. ב"כ המשיב 1 הוסיף וטען כי באשר לאירועים המתייחסים לשנת 2011 קיימת הגנה של התיישנות.
- ב"כ המשיב 2 טען כי הראיות הקיימות אינן מבססות תשתית ראייתית לכאורית להרשעת המשיב 2. לטענתו, אמו של יניב לא נחקרה, ואין עדותו של יניב אודות הפחד שחשה קבילה לעניין זה בהיותה עדות מפי השמועה. כמו כן טען, כי אמו של יניב לא זיהתה את המשיב 2 ונתנה תיאור כללי של אנשים עם אופנועים. נטען כי באשר לאירוע בקניון הזהב שב יניב וטען בפני החוקר כי לא אוים ולא נסחט וכי רק קולל, ואולם מתוך הקלטת החקירה ניכר כי החוקר הפעיל לחץ על יניב על מנת שיאשר סחיטה באיומים, ואילו יניב מסר כי רק הרגיש לחצים. נטען כי יניב לא ידע לתאר את הכלי שהחזיק המשיב 2 בכיסו על פי הנטען ואף מסר שלא ראה דבר וכי לא מסר את פרטיו של אדם נוסף שנכח באירוע בקניון הזהב. נטען כי בסופו של דבר נפתח נגד יניב תיק הוצאה לפועל שלאחר מכן אף נסגר עת יזם יניב פניה לנציג של המשיבים בעניין.
- המבקשת טענה בתגובה כי אין ממש בטענות ב"כ המשיבים 1 ו-2.
באשר למשיב 1 טענה כי בניגוד לטענתו לפיה אין האישום מייחס למשיב מעשה עברייני וכי לא התקיים כל קשר בין המשיב 1 לבין יניב אינה נכונה. לשם כך הפנתה לתמליל עדותו של יניב מיום 31.01.2017 (עמ' 26, שורות 30-38) שם התייחס יניב למשיב 1 ואמר: "נועם הרוב. אבי היה מתערב כשהיה כאילו (מילים לא ברורות) כאילו, מתקשר אליו... מתקשר לפוזה כזה, לא? ת- כן... רוצים לשאוב" כשהכוונה לריבית. המבקשת טענה כי הגם שהמשיב 2 לא היה בקשר יומיומי עם יניב סביב ההלוואה, הוא היה מגיח כאשר ההלוואה מסתבכת וצריך להפעיל את ה"פוזה" על מי שחייב את הכסף ומאחר בתשלומים. כמו כן טענה כי אין בסיס ראייתי לטענה כי יניב לא נרתע מהמשיבים 1 ו-2 וכי הציטוט שציטט ב"כ המשיב 1 בהקשר זה לא קיים כלל בעדותו של יניב. נטען כי הציטוטים עליהם מבססים הסניגורים את טיעוניהם הינם חלקיים וכי קריאה מלאה של עדותו של יניב מלמדת כי נבהל מנוכחותו של המשיב 2 ופחד מהתנהלותו. נטען כי על אף שיניב התבטא בביטחון מסוים כלפי המשיב 2, ליוותה אותו תחושה שהמשיב 2 לא עוזב אותו והיה מגיע לחנותו כל יום. בחקירתו מיום 31.1.2017 מסר יניב: "אמרתי לו נועם אין לי זמן לשטויות שלך, אתה תקבל את הכסף, יאללה סע. והוא לא רצה לעזוב אותי והבאתי איזה מישהו שיהיה אחראי..." (עמ' 21, שורות 29-31); כמו כן, מסר: "אמרתי לו על מי אתה עושה פוזות? נכנסתי לבניין ... כי גם פחדתי האמת, אני לא אשקר אותך" (עמ' 16 שורות 17-19), ואף תיאר את המשיב 2 כ"פסיכופת" (עמ' 16, שורה 25). נטען כי חקירתו של יואל בן חיים לא הייתה מסייעת הואיל ועל פי גרסת יניב לא היה כלל באירוע כלשהו ולא היה עד לאירוע כאמור. נטען כי בניגוד לטענת ההגנה, אירוע ההגעה לבית האם עולה מעדותו של יניב והלה מסר כי התקשר אל המשיב 2 מיד לאחר האירוע ואמר לו: "... תוציא את הרגליים שלך עכשיו משם, לא תראה 10 אגורות" (עמ' 14, שורות 19-20). נטען כי אין כל יסוד לטענת המשיבים כי בשיח בין יניב לבין המשיב 2 אמר לו האחרון כי יסדירו את העניין בבית המשפט. המבקשת טענה כי לא נאמרה אמירה כזו בעדות יניב וכי מדובר בניסיון כושל של ההגנה לשוות לשיח נופך עסקי ולגיטימי באופן שאינו מתיישב עם חומר החקירה. המבקשת הפנתה לעדות יניב (עמ' 17 שורות 8-33) וטענה כי דברים אלה מעידים באופן ברור על הלחץ שחש באשר התביעה בהוצאה לפועל מופנה כאמצעי לחץ לא לגיטימי להגדלת החוב ולקבלת כספים מעבר להלוואה שניתנה והריבית שסוכמה. נטען כי טענת ההגנה לפיה יניב לא פחד מהמשיב 2 אינה נכונה וכי הציטוט שצוטט בהקשר זה אינו קיים כלל בעדותו של יניב. המבקשת הפנתה לעדותו של יניב (עמ' 34, שורות 2-3 ושורות 24-25) וטענה כי יניב אישר בפני החוקר כי פחד מהמשיב 2: "פחדתי, כן,". נטען כי טענות ההגנה כי יניב הינו עבריין מרמה חסרות בסיס ראייתי, ובאשר לטענת ההתיישנות מקומן להתברר בתיק העיקרי ועם זאת העירה כי יניב מסר כי קיבל את ההלוואה לפני 5-6 שנים (עמ' 5, שורות 15-18) וכי ברי כי האירועים שבאישום מאוחרים למועד זה.