באשר למשיב 2 טענה המבקשת כי בא כוחו התייחס לחלק הראשון של עדות העד בה מסר על היעדר חשש מהמשיבים ויחסי חברות טובים עמם והתעלם מההתפתחות שבאה לאחר מכן, וכן התעלם מדברי העד כי נאלץ להחמיר את מצבו בפני המשיב 2 לאחר שהלה נקט נגדו בהליך הוצאה לפועל לצד המשך גביית החובות בסכומים גבוהים וסירב למסור לידיו מכתב על סגירת ההליך (עמ' 41 ועמ' 103 שורות 17-20).
- לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, ואת הנסיבות המתוארות בעטיין פקד המשיב 2 את ביתו של ירדן, משהאחרון השתמט מתשלום חובו במשך שנים; תוכן השיחות שהתקיימו בין המשיב 2 לבין ירדן והפעולות המשפטיות שננקטו לגביית החוב, לא שוכנעתי כי נשמעו אמירות שיש להגדירן כמאיימות, ולבטח אין לסווגן ברף חומרה גבוה. אמנם, ירדן סיפר כי חש חשש ופחד, היות ואותר לאחר שנים שבהן נמנע מלשלם את חובו, אך אין די בכך כדי לבסס את ביצוע העבירה המיוחסת למשיבים. יתר על כן, העובדה כי המשיב 2, אשר החזיק בשיק של ירדן, בחר להגיש תביעה נגדו בלשכת הוצאה לפועל על סך 32,000 ₪ מלמדת על פעולה לגיטימית וחוקית לגביית החוב. בעניין זה, ככל שהמשיב 2 הפריז בדרישת החוב הנתבע, הרי שעל עניין זה להתברר במסגרת ההליך המשפטי הלגיטימי שננקט לגביית החוב.
מכל המקובץ, נחה דעתי כי עצמת התשתית הראייתית הלכאורית המקימה פוטנציאל סביר להרשעה, ביחס למשיב 2, הינה נמוכה מאד; וביחס למשיב 1 לא הוצגה כלל תשתית ראייתית לכאורית ממנה ניתן להסיק כי המתואר באישום זה היה על דעתו, כפי הנטען.
- אישום זה מיוחס למשיבים 1-4.
- למשיבים 1, 2 ו-4 מיוחסות העבירות הבאות: סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 427 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה וסחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
למשיב 3 מיוחסת עבירה של סחיטה באיומים שהובילה לכדי מעשה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
- לפי כתב האישום, בשנת 2012, לווה מ.ל (להלן: "מ.ל") סך 10,000 ₪ מהמשיבים 1 ו-2. את ההלוואה נטל מ.ל מקיוסק ברחוב המעפילים אשר הופעל על ידי המשיבים 1, 2, 6 ו-7 במסגרת ארגון הפשיעה. בין השנים 2012-2013 לווה מ.ל מהמשיבים 1 ו-2 סכומי כסף נוספים שהסתכמו ב-80,000 ₪. כבטוחה להלוואות, השאיר מ.ל שיקים לפיקדון.
על פי הסיכום בין מ.ל למשיב 2, היה על מ.ל להחזיר מדי שבוע סך של 800 ₪. את החזרי החוב נהג מ.ל להחזיר לשליחים מטעמם של המשיבים 1 ו-2.