באשר למשיבים 1 ו-2 – נטען כי אלה שתקו בחקירותיהם.
על יסוד כל האמור, טענה המבקשת כי גרסתו של ירדן בדבר קיומה של הלוואה, גובהה ובייחוד האיום שהושמע כלפיו מצדו של המשיב 2 ('להיעלם לי רק בבטן הדג'), ובדבר מסכת הלחצים שהופעלה עליו מצדו של המשיב 2 בהקשר לתביעת ההוצל"פ היא סדורה ועקבית ואף נתמכת בשורה של ראיות נוספות – רשימת החייבים אשר נתפסה בביתו של המשיב 1 ובה מוזכר שמו של ירדן, דבר קיומה של תביעה במסגרת הוצל"פ הנלמד מהודעותיו של ברמי יואל וממסמכים שנתפסו במסגרת הודעות אלו, שיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר המלמדות על טיבו של הקשר בין ירדן לבין המשיב 2, וכן שתיקתם של המשיבים.
- ב"כ המשיב 1 טען כי אין ראיות המלמדות על מעורבותו של המשיב 1 ועל מודעותו לאירוע שבין ירדן לבין המשיב 2. כמו כן טען כי הראיות הקיימות אינן מבססות עבירה של סחיטה באיומים. בתוך כך הפנה לעדותו של ירדן אשר מסר בחקירתו שנמלט לחו"ל למרות חובו למשיבים 1 ו-2 וכי השניים הינם מכרי ילדות שלו אותם הוא אוהב וכי לא איימו עליו מעולם. ב"כ המשיב 1 הפנה לדברי ירדן לחוקר לפיהם אמר למשיב 2 שלא יביא לו את הכסף ובכך ללמד כי לא נסחט על ידו ולא הרגיש מאוים או מפוחד ממנו. כמו כן נטען כי הדברים עליהם הסתמכה המבקשת מתוך שיחה 8693 הוצאו מהקשרם לפי שמתברר שירדן דיבר עם המשיב 2 באסרטיביות וללא פחד וכשאמר שפחד הבהיר שהתייחס לחוקרים ולא למשיבים.
- ב"כ המשיב 2 טען כי הדברים המיוחסים למשיב 2 אינם מהווים דברי איום. בתוך כך הדגיש כי על הפתק נרשמה בקשה מירדן כי יתקשר אל המשיב 2 ואין כל איום בכך שהמשיב 2 אומר לירדן כי הוא יכול למצוא כל אחד גם בתוך בטן הדג. כמו כן נטען כי בשיחות שקיים ירדן עם המשיב 2 לא עלה כל שמץ של איום, טון מאיים או קללה. ב"כ המשיב 2 טען כי יש לבחון את הנטען באישום זה על רקע בריחתו של ירדן לחו"ל והשתמטותו מהחוב שחייב למשיבים 1 ו-2 ועל רקע דבריו בחקירה לפיהם הציג בפני המשיב 2 מצג שווא על מצבו הכלכלי הקשה לכאורה במטרה לדחות את תשלום החוב ועל מנת לקבל מעורך הדין של המשיב 2 מכתב שתיק ההוצאה לפועל נגדו נסגר, שעה כי לא שילם את חובו. על כן נטען כי מדובר בעד שנקט במניפולציה על מנת להשתמט מתשלום חובו, ואף הביע שביעות רצון ממעצרם של המשיבים לפי שסבר כי בשל כך הופטר מתשלום החוב.
- המבקשת טענה כי אין ממש בטענות ב"כ המשיבים 1 ו-2.
באשר למשיב 1 טענה כי אין יסוד לטענה כי המשיב 1 לא קיים באישום זה וכי קיימות ראיות כי ירדן השתמש בלשון רבים כאשר התייחס בעדותו להלוואה וטען כי "כי זה תמיד אבי ונועם" (עדותו מיום 24.1.2017, עמ' 49, שורות 1-5). נטען כי אין יסוד לטענה כי ירדן לא נסחט ולא פחד מהמשיבים, כי בתחילת חקירתו אמנם עשה מאמץ רב שלא להפליל את המשיבים ותיאר אותם כחברי ילדות טובים, אולם בשלב מסוים ולאחר שהושמעה לו שיחת האזנת סתר שיתף פעולה ועמד על כך כי פחד מהמשיבים. לטענת המבקשת, ב"כ המשיב 1 התייחס לגרסתו הראשונית של העד והתעלם מהחקירה כולה ובהתפתחות שחלה בה. נטען כי אין יסוד לטענה כי מדובר בעד בעל אינטרס ברור להפליל את המשיבים על מנת להתחמק מחובו, כי ירדן התבטא שלא ישלם יותר לאחר שכבר מסר גרסה מפלילה וכי לפחות עד לאמצעה של עדותו לא ידע כלל על מעצרם של המשיבים ואף הציע לחוקרים מיוזמתו להתקשר למשיב 2 (עמ' 29 לעדותו). באשר לתחושותיו של העד כתוצאה מהאירועים הפנתה המבקשת לעדותו (עמ' 62, שורות 32-28) וטענה כי העד ציין זאת לצד חוסר רצונו להיחקר במשטרה.