דוראל שב ויצר קשר עם המשיב 2, והתחנן בפניו כי ידחה את התשלום ביממה. המשיב 2 נעתר לתחנוניו של דוראל, אך דרש ממנו לשלם סך 100 ₪ נוספים בגין יום איחור. בעקבות חששו, שב דוראל ושילם למשיבים 1 ו-2 תשלומים על חשבון ההלוואה.
ביום 16.06.2016, סמוך לשעה 15:41, התקשר דוראל למשיב 2 על מנת לבקש דחייה בתשלום. במהלך השיחה איים המשיב 2 על דוראל בכוונה להפחידו כי 'אם לא הייתי אוהב אותך הייתי מרביץ לך, יא מאניאק'. המשיב 2 עמד על כך שדוראל יעביר לפחות סך 800 ₪, וציין כי המשיב 1 כעוס ביותר.
בהמשך לכך, ביום 16.06.2016, סמוך לשעה 21:52, התקשר המשיב 3 לדוראל על מנת לברר עמו מתי יעביר את התשלום. דוראל שב וביקש דחייה בתשלום, אך המשיב 1 סירב לכך, ובנוכחות המשיב 3, איים על דוראל בכוונה להפחידו באומרו כי "תגיד לו אם הוא היום הוא לא מביא כסף אני מזיין אותו בתחת. רק היום, לא מחר ולא כלום! רק היום! הבן שרמוטה! כל יום מחר. היום! אוי ואבוי לו אם לא יהיה היום כסף! בן זונה, מזדיין בתחת! כל יום מחר, בן שרמוטה". מיד לאחר מכן, ובמהלך אותה שיחת טלפון איים המשיב 2 על דוראל בכוונה להפחידו באומרו כי 'אם לא מביא לו מחר עד שעה 12:00, אני בא ומתקתק לך בדלת...אם אתה לא עונה לי מחר, ב-12:00 אני מתקתק לו בדלת...'.
סמוך לאחר שיחות אלו, נודע לאמו של דוראל בדבר קיום החוב למשיבים 1 ו-2, והיא מסרה סך 32,000 ₪ למי מחברי ארגון הפשיעה, במטרה לכסות על החוב של בנה.
במעשיהם המפורטים לעיל, סחטו המשיבים 1-3 ועבור ארגון הפשיעה את דוראל, בכך שאיימו עליו במספר הזדמנויות בפגיעה בגופו.
- לטענת המבקשת יש בראיות שבידה לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים 1-3 במיוחס להם במסגרת אישום זה. המבקשת טענה כי מחקירתו של דוראל עלה כי בתחילה לא שיתף פעולה באופן מלא וניסה להתחמק ממתן תשובות ענייניות, אולם על המניעים לכך עמד בעת שהסביר, בין היתר, כי: "אני לא רוצה יותר לדבר, אני אומר לך את האמת" (תמליל מ"ט 251/17 – הודעת דוראל מיום 31.01.2017, עמ' 24 שורות 23, 35, 39); "שילמתי, מה זה משנה כמה, לא ניכנס למספרים" (תמליל מ"ט 251/17 – הודעת דוראל מיום 31.01.2017, עמ' 32 שורות 31, עמ' 33 שורה 4); "כי אני לא רוצה אחי, זה לא ממקום של פחד... מקום שאני לא רוצה להיכנס לזה אחי.. לא רוצה זה עושה לי רע" (תמליל מ"ט 251/17 – הודעת דוראל מיום 31.01.2017, עמ' 33 שורות 35-40; עמ' 34 שורה 2); "לא רוצה לדבר על זה.. ממני זה לא יבוא.. אני לא ממשיך לאכול חרא" (תמליל מ"ט 251/17 – הודעת דוראל מיום 31.01.2017, עמ' 35 שורות 11-34); "אני לא יודע על מה אתה מדבר, אני לא חייב להם.." (תמליל מ"ט 251/17 – הודעת דוראל מיום 31.01.2017, עמ' 38, שורה 12 ואילך).
ברם, בחקירתו השנייה מיום 01.02.2017, החל דוראל לשתף פעולה ולפרט יותר על האירועים מושאי האישום. דוראל מסר כי לפני כ-3 שנים לקח הלוואה בסך 20,000 ₪ מהמשיב 2, בתנאים של החזר כספי שבועי בסך 600 ₪ - הלוואה עומדת, החזר עבור הריבית בלבד. לאחר כחודש וחצי שונתה ההלוואה ל"יורדת" והוא החזיר למשיב 2 כל שבוע 1,500 ₪ - המהווים תשלום עבור קרן וריבית (הודעת דוראל אדרי מיום 01.02.2017, שורות 47-53; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 37-42, 47-52). דוראל מסר כי סמוך לאחר מכן, נתקל בקשיים כספיים ואמר למשיב 2 שאין לו כסף וביקש דחייה. כשנענה בשלילה לבקשת הדחייה על ידי המשיב 2 ונאמר לו שבערב יבוא אליו מישהו לגבות את הכסף, סגר דוראל את הטלפון שלו וברח מהבית. עוד מסר כי אמו, מרים אדרי, סיפרה לו שבאותו היום חיפשו אותו אנשים שהיא לא מכירה, שאמרו לה שעובדים אצל המשיב 2 בעלי קסדות וחליפות, והיה בחור מפחיד והיא נלחצה (הודעת דוראל מיום 01.02.2017, שורות 51-61; תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 53-59; הודעת דוראל מיום 05.02.2017, שורות 18-25; תמליל מ"ט 348/17 – הודעת דוראל מיום 05.02.2017, עמ' 12-13). בהודעתו מיום 01.02.2017 סיפר דוראל שהאירוע הנ"ל היה לפני כשנתיים וחצי (תמליל מ"ט 436/17 – הודעת דוראל מיום 01.02.2017, עמ' 58, שורה 11), אולם בהודעתו מיום 05.02.2017 הסביר שהוא אינו זוכר במדויק את מועד האירוע וכי זה אירע לפני כשבעה חודשים (הודעת דוראל מיום 05.02.2017, שורות 41-4318-25; תמליל מ"ט 348/17 – הודעת דוראל מיום 05.02.2017, עמ' 18-19). בהודעתו מיום 14.02.2017 הסביר שאולי טעה בחישוב הזמנים כשאמר לפני שנתיים – שלוש (הודעת דוראל מיום 14.02.2017, שורות 15-18; תמליל מ"ט 488/17 – הודעת דוראל מיום 14.02.2017, עמ' 10-11).