ואולם, אני סבורה, כי ככל שנמצא, כי נמסרו ללקוח הממצאים הכתובים בדוח הבדיקה, וניתנו תשובות כנות לשאלות הלקוח, לא ניתן לקבוע כי בוצעה עבירת מרמה רק מעצם העובדה שהבודק לא אמר ללקוח מיוזמתו כי הרכב עבר תאונה.
בנוהל ובדוח הבדיקה לא נעשה שימוש במונח "תאונה", אלא בביטויים אחרים, כגון "פגיעות" וכו', שעל פי הנוהל די בהם. לפיכך, כל עוד נמסרים ללקוח ממצאים אלה, אין בכך שלא נעשה שימוש במונח "תאונה" דווקא לעלות כדי מרמה.
- למותר לציין, כי אם הלקוח שואל במפורש את הנאשם אם הרכב עבר תאונה, והנאשם משיב לשאלה זו באופן כוזב, הרי שמדובר במרמה במעשה ולא במרמה במחדל.
הטענה בדבר כפל העבירות
- כמפורט לעיל, בעניינו של כל לקוח, הואשמו הנאשמים 3-5 בשתי עבירות מרמה. האחת, המכונה על ידי המאשימה "מרמת הגינות הבדיקות". על פי טענת המאשימה, הנאשמים קיבלו את הנחת דעתם של הלקוחות, כי יערכו לכלי הרכב בדיקות אובייקטיביות והוגנות, ויציגו בפניהם את מצבם של כלי הרכב, בעוד שבפועל הם שיתפו פעולה עם המוכרים במגרש וביצעו עימם בצוותא עבירות של מרמה והצגת מצגים כוזבים ומטעים אודות כלי הרכב, ובכוונתם היה להציג ללקוחות מצגים כוזבים אודות מצבם של כלי הרכב (להלן: "העבירה הראשונה").
העבירה השנייה, המכונה על ידי המאשימה "מרמה במצב הרכב", הינה עצם הצגת המצג הכוזב ללקוחות אודות מצב הרכב באופן שאיננו משקף את מצבו בפועל (להלן: "העבירה השנייה").
- בעניין זה מצאתי לדחות את טענת הנאשמים כי מדובר בכפל מלאכותי של עבירות. אכן, מדובר במרמה כלפי אותו לקוח. ואולם, מדובר בשני מצגים כוזבים שונים ונפרדים. המצג האחד עניינו בכך שהבודק הוא אובייקטיבי ושוקל אך את אינטרס הלקוח (מצב שאינו מתבקש בכל עבירת מרמה). האחר עניינו במצב הרכב. בנוסף, הדבר המתקבל במרמה הינו שונה בשני המצבים. ממילא ברור שיכול שיתקיימו יסודותיה של המרמה האחת ולא האחרת.
- הדבר המתקבל במרמה בעניין העבירה הראשונה, הינו הסכמתם של הלקוחות לערוך את הבדיקה במכון הבדיקה ומתן תשלום עבור הבדיקה, מתוך הנחה של הלקוחות כי הבדיקה שנערכת במכון הבדיקה הינה בדיקה אובייקטיבית וניטרלית, כי אין כל שותפות בין הבודקים לבין המוכרים לרמות את הלקוחות ולהציג להם מצגים כוזבים, אף מבלי קשר לשאלה אם בסופו של דבר הבודק הציג בפני אותו לקוח מצגים כוזבים אודות הרכב.
הדבר המתקבל במרמה לעניין העבירה השנייה, הינו עצם רכישת הרכב על ידי הקונים, שאת תמורתה מקבלים המוכרים, בסיוע הנאשמים, וכן טובת ההנאה שמקבלים הנאשמים מהמוכרים עבור הסיוע האמור.
נסיבות מחמירות
- לטענת המאשימה, הנסיבות המחמירות המתקיימות בתיק זה הן: מספרם הרב של מעשי המרמה המתוחכמים; הסכומים הנכבדים נשוא מעשי המרמה; תכנונם של מעשי המרמה שנעשו כלפי לקוחות תמימים; משך ביצוע העבירות; וניצול אמון הלקוחות במכוני בדיקת הרכב בהם עבדו הנאשמים 3-5.
- לוּ היה מורשע הנאשם 3 בכל העבירות המיוחסות לו, אכן היה מקום לקבוע כי נתקיימו נסיבות מחמירות. ואולם, מאחר ובהכרעת דין זו הנאשם 3 מורשע בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה כלפי לקוחה אחת בלבד, לא מתקיימות הנסיבות המחמירות שפורטו לעיל, למעט העובדה שהמרמה נעשתה תוך ניצול אמון הלקוחה במכון הבדיקה.
איני סבורה כי די במרמה של לקוחה אחת, אף שמדובר בניצול אמונה במכון הבדיקה, כדי לקבוע כי מתקיימות נסיבות מחמירות המצדיקות הרשעה בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. לפיכך אני קובעת כי הנאשם 3 מורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין.
ה. הראיות – כללי
- בפתח הצגת ראיות המאשימה להוכחת העבירות המיוחסות לנאשמים 3-5, יש להפנות לראיות המשמעותיות שלא הגישה המאשימה, אשר היה ביכולתה להגיש.
בהעדר ראיות אלה, קבלתי את טענות הנאשמים, כי בנסיבות תיק זה, "נפער בור" ראייתי, אשר פעל לחובת התביעה ולטובת הנאשמים, בכל מקרה בו לא הוצגה תשתית ראייתית איתנה דיה.
- א. כפי שפורט לעיל, לא הוצגה ולו ראיה אובייקטיבית אחת, על מצב הרכב כפי שהיה בעת שנבדק על ידי הנאשמים 3-5.
כאמור, כאשר נשאל רפי וקנין, ראש הצח"מ, מדוע לא נאספו ראיות אודות מצב הרכב, לא טען כלל למניעה כלשהי לאיסוף ראיות בעניין זה, אלא הסביר זאת בתחילה בכך שהיו חוות דעת של שמאים למספר כלי רכב לפני שתוקנו, ובהמשך הדגיש, מספר פעמים, כי הנחת המוצא במהלך החקירה הייתה כי דוחות הבדיקה משקפים בצורה מהימנה את מצב הרכב, וכי המצגים הכוזבים נעשו רק באמירות בעל פה של הנאשמים.