ת: לא ידעתי על מה בדיוק, מה הוא רוצה ממני בדיוק, אז איך אני יכול לדבר עם עורך דין, אם אני לא יודע מה הוא רוצה ממני. הוא שואל ממני דברים שאני לא יודע בכלל, על תיקון רכבים בשטחים, דברים שאין לי קשר אליהם בכלל, לא חשבתי על עורך דין, כי לא הייתי בכלל בעניינים, והמצב שלי באמת לא איפשר, לפעמים הייתי מרחף במקום אחר, לא הייתי במצב טוב בכלל.
ש: נכון שאתה ידעת על האפשרות שלך להיוועץ עם עורך דין?
ת: לא. באמת לא ידעתי, אני אומר לך, בחיים שלי לא הייתי בחקירה, לא ידעתי מה זה אזהרה, יכול להיות שאמר לי, ולא שמתי לב.
ש: אתה אומר לנו כך – שאני לא הבנתי, כי לא הבנתי על מה חוקרים אותי, לא שלא אמרו לך שיש לך את הזכות להיוועץ עם עורך דין, שלא הבנת על מה?
ת: גם על מה, יש הרבה דברים בחקירה שלא שמתי לב בחקירה, כי הייתי במחשבות אחרות, ולא הייתי במצב שאני לא בסדר. אני מחזיק את הראש ובקושי מדבר, אפשר לראות את זה בתמונות (29.6.2011, עמ' 116, שורה 30, עד עמ' 117, שורה 13; ההדגשות שלי – ש' ק').
- מעיון בתמליל חקירתו של נאשם 9 עולה, כי כבר בתחילת חקירתו יידע החוקר את הנאשם 9 הן בדבר זכות השתיקה העומדת לו, והן בדבר זכותו להיוועץ בעורך דין:
"חוקר: אז נתונה לך הזכות לשמור על שתיקה אבל כל דבר ש... זה שאתה שומר על זכות השתיקה זה יכול לחזק את הראיות נגדך. כל דבר אשר תאמר יכול לשמש נגדך כראיות בבית משפט, זכותך להיוועץ גם עם עורך דין, אה...אתה, אתה תגיד לי מה אתה רוצה. שנתחיל בחקירה?
נחקר: אני לא יודע מה בכלל הבעיה. בוא תגיד לי על מה..." (ת/201ב, עמ' 2, שורות 7-12).
בנוסף, לאחר שנאשם 9 שואל מספר שאלות בנוגע לטיב החשדות נגדו, אומר לו החוקר פעם נוספת: "אז אני אומר לך, אמרתי לך מה הזכויות שלך" ונאשם 9 משיב: "הבנתי, הבנתי בסדר" (ת/201ב, עמ' 2, שורה 22).
מחקירתו של הנאשם 9 עולה, כי הנאשם היה קשוב לדברי החוקר בשלב זה כפי שהיה בכל מהלך החקירה, הבין את שנאמר לו והיה מודע לזכויותיו ולדברים החשובים לו, דבר שניתן ללמוד מכך שהוא שב ושאל, פעם אחר פעם, בנחישות ומבלי לוותר, מה החשדות המיוחסים לו. לוּ היה במצב שבו לא הקשיב לדבר ו"ריחף", כטענתו, לא היה שואל אף שאלה ולא היה מתייחס לדברים שנאמרו לו.
עיינתי בפסק הדין שהוגש על ידי ב"כ הנאשמים בעניין זה, ת"פ (מחוזי חי') 8540-03-12 מדינת ישראל נ' אלברט אסרף (פורסם בנבו, 21.10.2013), ואולם לא מצאתי כי יש בו כדי להשליך על ההכרעה בתיק זה. זאת, משום שבאותו מקרה קבע בית המשפט כי הנאשם ביקש מחוקריו, ואף עמד על בקשה זו, להיוועץ בעורך דין עובר לחקירה, ואולם החוקרים המשיכו בחקירה על אף זאת ללא הצדקה.
- סבורני, כי די בכך, ואין בעובדה שהנאשם 9 לא הוחתם על זכויות אלה, או בכך שלא הדגישו בפניו את הזכויות האמורות מעבר למה שתואר לעיל, כדי להביא לפסילת הודאתו של הנאשם או להפחית ממשקלה.
משקל ההודאה
- משקלה של הודאה נבחן בשני מבחנים: פנימי וחיצוני. המבחן הפנימי תר אחר סימני האמת הנלמדים מנוסח ההודיה, הגיונה או חוסר הגיונה הפנימי, סידורם או בלבולם של הפרטים הנמסרים בה, רצף הרצאת הדברים וכיוצא בזה סימנים של שכל ישר.
המבחן החיצוני, מבקש לבחון אם יש לה אחיזה בחומר הראיות שמחוץ להודיה עצמה. בגדר מבחן זה, יש לבחון האם קיים בחומר הראיות "דבר מה נוסף" אשר מחזק את האמור בהודיה.
- מצאתי ליתן משקל רב להודאת הנאשם 9, הן על פי המבחן הפנימי והן על פי המבחן החיצוני.
- אשר למבחן הפנימי. לאחר שצפיתי בדיסק המתעד את חקירתו של הנאשם 9 ועיינתי היטב בתמליל החקירה, התרשמתי באופן חד משמעי, מהאופן בו הודה הנאשם 9, מהגיונה הפנימי של הודאתו, מגרסתו הסדורה ומהפרטים בהם הודה למול אלה בהם לא הודה, כי יש ליתן להודאתו משקל רב.
כמפורט בהרחבה בפרק הדן בטענות פסלות ההודאה, התרשמתי כי הנאשם 9 החליט לומר את האמת מבחירה, ובין היתר לאחר שהבין כי קיימת עדות ברורה וחד משמעית המפלילה אותו בעבירת השוחד המיוחסת לו.