בשלב זה, הנאשם 9 הודה אך ורק בפרטים המפורטים לעיל, כאשר בפרטים רבים נוספים, הן מהותיים והן שוליים, גם כאלה שהחוקרים ביקשו שיודה בהם, לא הודה, תוך שהוא חוזר ומדגיש בתוקף בפני החוקר, כי הוא מודה רק בפרטים נכונים ואיננו מוכן להודות בכל דבר שמוצג בפניו. בנוסף, הנאשם 9 חזר ואמר לחוקר בהמשך חקירתו, כי הדברים שנמסרו עד עתה, בנוגע לחשדות המיוחסים לו בעניין עבירת השוחד, הם אמת. בד בבד, הדגיש בפניו בנחרצות, כי מעבר לכך, לא ביצע מעשים אחרים המיוחסים לו או עבירות אחרות.
כך סירב להודות שהעביר את הבעלויות באופן לא תקין:
"חוקר: נכון שבעלויות של רכבים הועברו בצורה לא תקינה?
נחקר: מה זאת אומרת?
חוקר: כאילו היה לפעמים חסר תעודת זהות היה חסר לפעמים מסמכים
נחקר: לא, לא היה חסר בדרך כלל לא, אני מעביר לה את הכל, הכל! מבין לא..." (ת/201ד, עמ' 13, שורות 17-20).
וכך השיב בשלילה לטענת החוקר כי יורם ריחני קיבל את הכסף, תוך שהוא איננו מאשר את טענתו של החוקר, ומדגיש כי הכסף הועבר לדניאלה, דבר המחזק את אמיתות הדברים ואת המשקל הרב שיש ליתן לאמירה זו:
"חוקר: אז מה אתה רוצה להגיד לי שהוא היה לוקח את זה לעצמו?
נחקר: לא חס ושלום אני לא אמרתי את זה, אתה אומר לי באמת אני לא יודע הוא בא אמר לי עשיתי לך ככה וככה מגיע לי אני נותן לו" (ת/201ד, עמ' 15, שורות 3-5).
לאחר שהחליט הנאשם 9 להודות, הוא השיב לכל השאלות בעניין השוחד בצורה אמינה, הגיונית ומשכנעת. כך, כאשר נשאל כיצד ידע כי הכסף הועבר לדניאלה, הדגיש כי הוא לא ראה בעיניו את יורם נותן את הכסף לדניאלה, אולם הוא ידע זאת מכך שיורם אמר לו כי כך היא מבקשת, וכך הוא עושה, כי עבור זה הוא נתן את הכסף, ולאחר מכן הוא קיבל בכל פעם את מסמכי העברת הבעלות על הרכב, מבלי שהוא הגיע מעולם לסניף הדואר.
מכך ניתן ללמוד פעם נוספת, כי הנאשם 9 איננו מאשר כל דבר, אלא מבהיר, מחדד ומדייק, ומספר בצורה הגיונית את הידוע לו ועל סמך מה הוא יודע זאת.
כן טען הנאשם 9 בתוקף שאמר קודם לכן שהעביר את החומר בפקס, וכי לא העביר לדואר ישירות אף פעם, על אף שצוין בפניו כי לא כך הדבר.
- לטענת הנאשם 9, ניתן ללמוד על כך שאין מדובר בהודאת אמת, אלא בדברים שהוכנסו לפיו על ידי החוקרים, מכך שהוא למעשה מעולם לא הוציא מפיו את המלה "שוחד", אשר נאמרה רק מפי החוקרים.
לא מצאתי לקבל טענה זו.
אכן המלה "שוחד" לא נאמרה מפיו של הנאשם 9, ובפעמים הראשונות היא הוכתבה מפיו של רפי וקנין. ואולם, בהמשך, הנאשם נשאל על ידי החוקר סלימאן האם ידע כי מדובר בשוחד, והנאשם השיב בסופו של דבר באופן ברור שידע זאת. בנוסף, מלה זו הוצגה לו מספר פעמים, ולא פעם אחת בלבד, בדרכים שונות ובמסגרת שאלות שונות, עליהן הוא השיב בצורה עניינית, תוך שהוא היה קשוב להן, הבין היטב את השאלות, וידע לתקן את דברי החוקרים ולהשיב לנקודות מסוימות בשלילה, כאשר סבר שהדברים שהוצגו בפניו אינם נכונים. בנסיבות אלה לא ניתן לומר, כי העובדה שהוא לא השתמש במלה זו בעצמו מלמדת על כך שהוא לא הודה בה במפורש.