כי הנאשם 3 לא רשם את הליקויים על פי הסיווגים המפורטים בנוהל משרד התחבורה שעל בסיסו אמורים בודקי הרכב למלא את דוחות הבדיקה (להלן: "הנוהל"). כך לדוגמא, פגיעה בגג על פי הנוהל, לטענת המאשימה, אמורה להיות פגיעה במשמעות גבוהה ואולם הנאשם 3 סיווג פגיעה בגג לעיתים במשמעות נמוכה מזו;
כי הנאשם 3 המציא ביטויים שאינם מצויים בנוהל משרד התחבורה;
וכי הנאשם 3 הוסיף הערות בכתב יד, שמטרתן לשנות את הציון הסופי של החלק הרלוונטי, או לרשום ליקוי במקום שאיננו מתאים לו.
את כל אלה עשה הנאשם 3, כך לטענת המאשימה, על מנת להטעות את הלקוחות ולסייע למוכרים לשכנע את הלקוחות שכלי הרכב תקינים על אף שלא היו כך.
העדר חקירה בעניין המצגים בכתב
- נציגי המשטרה, ובעיקר רפי וקנין, ראש צוות החקירה המיוחד (צח"מ), הבהירו פעם אחר פעם, כי הנחת המוצא במהלך החקירה הייתה, שדוחות הבדיקה הינם נכונים, וכי המצגים הכוזבים היו בעל פה בלבד. על כן, לא נעשו פעולות חקירה בעניין המצגים בכתב.
וכך העיד לעניין זה רפי וקנין:
"ת: לא, אבל, קודם כל, חשוב להבין שעיקר הטענות בקמפיוטסט לדוגמא שאת הדברים הוא רשם, רק שהוא לא הסביר אותם לאותו אדם, זאת אומרת, יש את הדו"ח הוא ייתן לי אותו הוא יגיד לי שזה אותם נזקים, אבל ההסבר הם גימדו אותו בפני אותו אזרח ובכך למעשה" (4.12.2012, עמ' 774, שורות 21-24).
וכן:
"ת: תראה, אם הייתה נדרשת בדיקה כלשהי לרכב באופן יחסי היו מבצעים אותה, אבל פה לא היינו צריכים במקרה הזה לעשות, למה? מסיבה מאוד פשוטה, כי את הדברים עצמם את הדגמים (צ"ל: פגמים) רשמו, הבעיה שמה שנטען זה שלא אמרו אותם, לא הסבירו אותם נכון, זה כל הבדיקה. ....
העד, מר וקנין : אתה מבין למה לא היו צריכים לעשות את הבדיקה הזו? כי הוא רשם שהרכב בעל חומרת פגיעה גבוהה והכל, אבל כשהוא ישב מול הלקוח הוא לא הסביר לו את זה, הוא אמר לו, לא, זה בעל משמעות נמוכה יותר" (5.2.2013, עמ' 818, שורות 12-19).
ובהקשר אחר:
"הטענה שהוא הכניס את ההערות, אבל הוא לא אמר לה, הוא לא הסביר לה את המשמעות, הוא אמר לה דברים אחרים" (4.12.2012, עמ' 781, שורות 20-21).
עוד ראו את דברי החוקר גיא גונן, שאישר אף הוא שההנחה הייתה שגם אם הליקויים רשומים בדוח הבדיקה, בעל פה הציגו הבודקים תמונה חסרה ולא הציגו את כל הליקויים (עמ' 859, שורות 24-29), ואת דברי החוקרת מרינה איכרמן, אשר אישרה אף היא כי החשדות לגבי הבודקים היו ש"גם אם הם כתבו בדוחות הבדיקה את הליקויים, אז בתמונה שהם נתנו לקונה בעל פה הם שינו את ההסברים או ליטשו אותם או ריככו אותם" (23.4.2013, עמ' 944, שורות 4-6).
- בשל כך שהנחת המוצא של המשטרה הייתה שהדוחות הכתובים נכונים, והמצגים הכוזבים היו בעל פה בלבד, לא נעשו כלל פעולות חקירה לבדיקה מה היה מצב הרכב בפועל, ולבחינת השאלה אם הדוחות הכתובים אינם משקפים את מצב הרכב כפי שהיה בעת הבדיקה, או אם הניסוח של הנאשם 3 בדוחות הבדיקה אינו נכון ומטעה.
- כך, לא נערכה בדיקה נוספת לאף לא אחד מכלי הרכב נשוא העבירות, על מנת לבחון את נכונות הדוחות הכתובים, ועל מנת לבחון אם האופן בו ניסח הנאשם 3 את דוחות הבדיקה איננו נכון ומטעה.
- בנוסף, לא נתפס "בנק ההערות" שהיה במחשבי מכון קומפיוטסט, כאשר המחשבים עצמם נתפסו על ידי החוקרים. מדובר בפעולת חקירה חיונית לבחינת טענותיה של המאשימה הנוגעות לאופן בו ניסח הנאשם 3 את דוחות הבדיקה. שהרי מעיון בבנק ההערות, שאותו לא כתב הנאשם 3 בעצמו, ניתן לראות מה חלקו של הנאשם בנוגע לטענות המאשימה, ומה קיים בבנק ההערות ואיננו באחריותו. לעניין זה יש להפנות לעדותו של יחזקאל בן דוד, מנהל מכון קומפיוטסט, אשר העיד כי ההערות המופיעות בדוח הבדיקה, אותן הערות שלגביהן טוענת המאשימה כי הן כלליות ועמומות באופן מכוון, כגון "סימני" פגיעה ועוד, מצויות בבנק ההערות (14.11.2012, עמ' 758, שורות 21-29).
- לא הוצגו דוחות בדיקה של מכוני בדיקה אחרים, אף שאינם קשורים לכלי הרכב הרלוונטיים, על מנת שניתן יהיה להתרשם באופן השוואתי מאופן ניסוח דוחות הבדיקה של הנאשם 3.
- הנאשמים 3-5 כלל לא נחקרו על טענות אלה בהודעותיהם במשטרה.
מחדלי התביעה ועמדת המאשימה בעניין המצגים בכתב
- על אף שבכתב האישום יוחסו לנאשמים 3-5 גם מצגים כוזבים בכתב, כפי שיפורט להלן, במהלך ניהול התיק, נקודת המוצא הייתה שהתביעה לא טוענת ככלל, למעט מקרים בודדים, כי דוחות הבדיקה אינם משקפים את מצב הרכב כפי שהיה במועד הבדיקה.
כך הצהירה המאשימה בנאום הפתיחה, דברים ברוח זו נאמרו גם לאורך ההליך, והמאשימה אף לא עשתה ניסיון להראות, ביחס למרבית המקרים, שהדוחות אינם משקפים את מצב הרכב.
- כך, בנאום הפתיחה הדגישה המאשימה כי, ככלל, למעט במקרים בודדים, אין בכוונתה להוכיח כי הדוחות אינם משקפים את מצב הרכב כפי שהיה ידוע לנאשמים, וכי המצגים הכוזבים בעל פה יוכחו על ידי השוואת האמירות בעל פה לרשום בדוח הבדיקה, דבר שממנו ניתן היה ללמוד כי המאשימה יוצאת מתוך הנחה שהרשום בדוח הבדיקה ככלל, למעט דוחות בודדים, הוא נכון:
"עתה אומר מה אנו לא נוכיח. אנו לא נידרש לשאלה מה היה מצבם האובייקטיבי של הרכבים, אין לנו עניין בשאלה האם הנאשמים 3 עד 7 עלו על כל הפגמים ברכבים שבדקו, או שמא נשמט פגם כזה או אחר מעיניהם. אנחנו נוכיח באמצעות עשרות קורבנות שיעידו כאן כי המצגים שהוצגו להם אינם תואמים את האמור בגיליונות הבדיקה וכך יוכחו למעשה מעשי המרמה של הנאשמים... במקרים מעטים יוכח גם פער בין גיליונות הבדיקה הכתובים לבין מצבם של הרכבים כפי שהיה ידוע לנאשמים" (13.7.2011, עמ' 218, שורות 13-23; ההדגשות שלי – ש' ק').