לנאשם 3 לא היה הסבר מניח את הדעת לכך שאיננו מוכן לעשות שימוש במונח זה עתה, גם במקרים בהם התייחס לכך בהודעתו (8.5.2013, עמ' 1179, שורות 3-28; 8.5.2013, עמ' 1164, שורות 11-27).
ועוד כדוגמא, תשובתו המתחמקת לשאלה אם רכב שנפגע במשמעות גבוהה עבר תאונה:
"ש: תראה, בוא נניח, רק לצורך הדיון הזה פה, שכשאתה ראית בבדיקת רכב שיש רק מעיכות ותיקונים, נניח בתחתית הרכב, כן?
ת: הממ הממ.
ש: במשמעות גבוהה. אתה ידעת שמדובר בתאונה, אבל לא ידעת את אופי התאונה.
ת: יש לך את זה כתוב באיזה מקום שאני אמרתי,
ש: אני שואלת אותך שאלה.
ת: אני לא יודע, איזו שאלה זאת.
ש: אין לי את זה כתוב כלום. אני שואלת אותך שאלה,
ת: אז אין לי,
ש: נכון שאתה ידעת או לא ידעת? תענה לי כן לא, לא ידעת?
ת: אני לא יודע מה השאלה שלך בכלל" (8.5.2013, עמ' 1104, שורות 5-16).
כן התחמק הנאשם מלהודות בכך שיורם ואבי הציעו לו פיצוי כספי על כך שיסייע להם במכירת הרכב, על אף שהודה בכך בחקירתו (8.5.2013, עמ' 1140, שורה 22, עד עמ' 1141, שורה 9).
- כאמור, לא מצאתי ליתן אמון רב בגרסתו של הנאשם 3, בעיקר בנוגע לשיחות שנקלטו בהאזנת הסתר, באופן שיש בו כדי לחזק את ראיות התביעה.
יחד עם זאת, על פי הפסיקה "הסבר כוזב עשוי לחזק את האמון של בית המשפט במהימנות עדי התביעה, אך אין הוא יכול למלא חלל הקיים במערכת התביעה מבחינת כמות ההוכחות – "היש" הדרוש להרשעה. אין זו אלא צורה אחרת של הכלל הידוע שכל ספק מתקבל על הדעת חייב להתפרש לזכות הנאשם" (ע"פ 565/77 יעיש לוי נ' מ"י, פ"ד לב (1) 692), וכן "דברי שקר של הנאשם אינם משמשים תחליף לראיות הבאות להוכיח את יסודותיה של העבירה" (ע"פ 316/85 גרינוולד נ' מ"י, פ"ד מ (2) 564).
במקרה דנן, נוכח התשתית הראייתית הדלה שהוצגה ביחס למרבית העבירות, כמו גם מחדלי החקירה והתביעה הקשים בתיק, לא מצאתי כי אף בהצטרף כל האמור לעיל, ביחס לגרסתו הבלתי מהימנה של הנאשם, יש די ראיות לבסס את הרשעת הנאשם 3 בעבירות המיוחסות לו, למעט העבירות המיוחסות לו בעניינה של אופירה הדאי.
ה. לקוחות – ניתוח הראיות – כללי
הערת פתיחה
- טרם תבוא התייחסות מפורטת לכל אחד מהלקוחות, מצאתי לנכון להעיר מספר הערות כלליות הרלוונטיות לניתוח עדותם של כל הלקוחות הנוגעים לכל הנאשמים.
- א. היות שעסקינן בטענות למצג כוזב בעל פה המצטרף למצג בכתב המשקף את מצב הרכב, ישנה חשיבות לדקדק בדברי הלקוחות, לעמוד במדויק על שנאמר להם על ידי הנאשמים, לטענתם, תוך התייחסות לדגשים ולדקויות העולים מהם, ולתת את הדעת לשינויי גרסאות שהיו בעניינים אלה. בשל אלה, מצאתי במקרים רבים לצטט את הדברים מפי אומרם.
- ב. כיוון שאין מחלוקת כי הבודק עליו מעיד העד, הינו הנאשם הרלוונטי, הרי שבכל מקום בו מצוין כי העד מתייחס ל"בודק" או "בוחן", הכוונה לנאשם הרלוונטי.
- ג. המאשימה הפנתה לראיות רבות אשר מפלילות את המוכרים במגרש, ואשר אינן רלוונטיות להוכחת העבירות המיוחסות לנאשמים. כך למשל, המאשימה ציינה פעמים רבות כי בטרם נמכר הרכב ללקוח הרלוונטי, ועל מנת שייראה לכאורה כי הרכב נרכש מאדם פרטי, הלקוחות רכשו לכאורה את הרכב מאדם פרטי בשם ניר ארוסי. כן ציינו את המחיר ששילמו המוכרים עבור הרכב, לעומת המחיר ששילם הלקוח בסופו של דבר.
היות שלא הוכח שהנאשמים היו מודעים לדברים אלה כלל, או לראיות אחרות מסוג זה, אליהן הפנתה המאשימה, לא מצאתי כי יש באלה כדי לפעול נגד הנאשמים, ועל כן לא מצאתי להתייחס אליהם בעת ניתוח הראיות הקיימות בנוגע לכל הלקוחות. מצאתי להתייחס רק לראיות הרלוונטיות להוכחת אשמתם של הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.