המשמעתית הגב' רות טל, וזו גם התוצאה, כך מציין המבקש, שאליה הגיע סגן הממונה על המשמעת פרופ' מ. סולטמן בפסק דינו נספח 24 של המרצת הפתיחה.
בסעיף 6 של תצהירו מציין הפרופ' מ. סולטמן שהמבקש נתבקש להעביר טיעוניו לעונש, אך משאלה בוששו להגיע ולאחר שהוא קיבל את הטיעונים לעונש מצד התובעת, כתב הפרופ' מ. סולטמן את גזר הדין וכאשר נודע הדבר למבקש שיגר אליו המבקש את טיעוניו לעונש במכתב מס/3 שמצורף לתצהיר פרופ' מ. סולטמן.
המבקש טוען בסיכומיו, עמ' 30, שהדיין המשמעתי לא צירף לתצהירו בקשה שהופנתה למבקש או מסמך שבו מודיעים לו על הרשעתו ומבקשים ממנו להעביר את הטיעונים לעונש, וטענת המבקש בתצהירו (נספח 40) המצורף להמרצת הפתיחה היא שדבר הרשעתו נודע לו בבירור טלפוני שערך ביוזמתו, ואזי גם נודע לו בשיחתו הטלפונית עם מזכירת הוועדה שנתקבלו כל דרישות התובעת לעונש, וביום 19.9.96 הוא מסר לידי פרופ' מ. סולטמן את טיעוניו בכתב לענין העונש, ופרופ' מ. סולטמן הודיע שכבר כתב יום קודם לכן את פסק הדין, ואולם הוא ישקול מחדש את הדברים לאור הטיעונים בכתב של המבקש, ובתאריך 20.10.96 כתב פרופ' מ. סולטמן למבקש שהוא לא מצא מקום לשנות את גזר הדין (נספח 25 של המרצת הפתיחה).
יו"ר וועדת הערעורים הפרופ' רון רובין, כתב למבקש במכתבו מיום 25.11.96,
שעל פסק הדין, וכן על הערעור, חל תקנון המשמעת הקודם ולא תקנון המשמעת החדש והמשמעות היא שלפי תקנון המשמעת החדש סעיף 9.13 הרי לאחר הרשעת הנתבע על התובע להציג ראיותיו וטיעוניו לענין העונש ולאחר מכן יציג הנתבע ראיותיו וטיעוניו לענין העונש, הליך כזה לא היה בתקנון המשמעת הישן.
טוען ב"כ המשיבים בסיכומיו, עמ' 14, שסגן הממונה על המשמעת לא פעל בחוסר סבירות או תוך קיפוחו של המבקש שהרי הוא שקל את טיעוניו של המבקש לענין העונש והיה מוכן לשם כך לעכב את הוצאת פסק הדין.
לב. לי נראה שבענין זה נתקפחה זכות הטיעון של המבקש.
הזכות הניתנת לנאשם לטעון לאחר הרשעה ובטרם יינתן גזר דינו היא אבן יסוד במשפט ועל כך אין כל מחלוקת.
נכון הוא שבתקנון המשמעת הישן (נספח 5) אין מופיעה האפשרות לפיה לאחר הרשעה יטען התובע טענותיו ויביא טענותיו לענין העונש ולאחריו הנתבע, זאת במובחן מתקנון המשמעת החדש סעיף 9.13, אך לדעתי זכות כזו קיימת על פי כללי הצדק הטבעי גם אם אין היא כתובה במפורש.
לענין זה מפנה אני, דרך משל, לכך שבתקנון המשמעת הישן נאמר בסעיף 10 (י"א)