על מנת להרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בדבר הונאה בבחינה, על פי המוסבר לעיל, היה על הדיין המשמעתי להשתכנע באשמתו של המבקש מעבר לספק סביר.
קביעה כזאת לדעתי איננה מופיעה בפסק הדין של הפרופ' מ. סולטמן ולכן גם אם יתכן והיה די בדברים כדי לחייב ברמה של מידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, הרי אין די בהם כדי להביא להרשעה בהליך שהינו מעין פלילי, ובנסיבות כאלה היה מקום לזכות מחמת הספק.
ל. המבקש בסיכומיו מפנה לנימוקי ההרשעה שנכתבו בכתב יד על טופס מזכר, דהיינו, נספח 20 של המרצת הפתיחה, שם נכתב תחילה "הנסיבות מעוררות חשד" ונמחק, ובהמשך "זה אינו פוסל את החשד הסביר" ולאחר מכן נמחק ונכתב במקום זאת "מפחית את החשד הסביר", והמבקש מנסה ללמוד מכך שהדיין התלבט בפסק דינו כיצד להסביר את העובדות (עמ' 38 סיפא של סיכומי המבקש).
ראוי להבהיר שטענה זו של המבקש יש לדחות הואיל ואין מקום להתבסס על דברים שנמחקו.
באותה מידה גם אין לקבל את טענת ב"כ המשיבים כאשר הוא מתבסס בטיעוניו על תצהירו של הפרופ' מ. סולטמן סעיף 4 בציינו שעדות המבקש הותירה בעיניו רושם בלתי מהימן לחלוטין, עדות עוזרת ההוראה היתה ברורה, מדויקת ומהימנה, ולכן לא היה ספק בעיניו שהמבקש עבר את העבירה המיוחסת לו של הונאה בבחינה.
אמרתי שאין לקבל טענה זו של ב"כ המשיבים הואיל ופסק הדין חייב לעמוד בפני עצמו, ויש ללמוד על הממצאים והמסקנות של פסק הדין בהתאם למה שנכתב בפסק הדין, ולא ניתן להיעזר בהערות או הסברים או תוספות בדיעבד.
בפסק הדין של סגן הממונה על המשמעת לא נכתב כי לא היה ספק שהמבקש עבר את העבירה המיוחסת לו. נקבע אמנם בפסק הדין שלא התעורר ספק לגבי יכולת המתרגלת לזכור את הפרטים, מאידך נאמר שטיעונו של המבקש אינו מפחית את החשד הסביר שהתיקונים אכן בוצעו בעט אחר, וכאמור אין די בחשד סביר.
הואיל ופסק הדין המשמעתי, כפי שניתן ביום 17.9.96, לא התבסס על הכלל שלפיו יש להוכיח את אשמת הנאשם בהליך זה מעבר לספק סביר, יש מקום להתערבותו של בית המשפט שכן המדובר בהרשעה בעבירה משמעתית חמורה שעלולות להיות לה השלכות ניכרות ביחס לנאשם שמורשע בכך.
לא. הטענה השלישית של המבקש אשר לדעתי יש בה ממש היא שלא ניתנה לו ההזדמנות לטעון בפני סגן הממונה על המשמעת לאחר ההרשעה ובטרם ניתן גזר הדין בענינו.
המבקש, בעמ' 30 של סיכומיו, מפנה לנספח 20 של המרצת הפתיחה שהוא המזכר בו נכתבו נימוקי ההרשעה בכתב יד, וטוען שהמלים שנכתבו בכותרתו של המזכר בדבר פסילת הקורס, עוד קורס, ועבירות על תנאי להרחיק לצמיתות, הינן של התובעת