סעיף 7(ב) לכללים אלה התייחס בתקופה הרלוונטית לסטודנטית לאחר לידה ולא לבן-זוגה (עיין נספח 13 לכתב התשובה המתוקן), ומכל מקום המבקש טען כי הבירור בעניין זה אל מול המועצה להשכלה גבוהה טרם הסתיים (עין עמ' 16 שורות 12-20 לפרוטוקול).
- המבקש העלה טענה כי סעיף 9 לקטלוג לימודי רפואה מנוסח באופן שאינו מאפשר החרגה, ויש בו כדי לפגוע בחופש העיסוק.
בהקשר לכך יש לציין, כי הגבלת עיסוק במקצוע מסוים אכן פוגעת בחופש העיסוק, אולם היא מותרת, ככל שהיא עומדת בדרישות שנקבעו בפסקת ההגבלה, וככל שהיא מעוגנת בחוק ההולם את ערכיה של מדינת-ישראל, ושנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
קביעת הגבלות באשר ליכולתו של הפרט לעסוק במקצוע כזה או אחר, מעוגנת באינטרס הציבורי, ובצורך להגן על הציבור הנזקק לעוסקים באותו מקצוע, והטכניון, כאחד הגופים המוסמכים לקבוע כשירות של סטודנט בפקולטה לרפואה, מוסמך לקבוע סטנדרטים שאותם סטודנטים נדרשים לעמוד בהם על-מנת לזכות בתואר MD.
עיין לעניין זה ב-בג"ץ 3930/94 זוהדי גזמאווי נ' שר הבריאות [פורסם בנבו] (24.10.94).
בעניין גזמאווי נפסק כי:
"בית-משפט זה קבע לא אחת כי שאלת הכשירות לעסוק ברפואה בישראל היא שאלה מובהקת לשיקול-דעתו המקצועית ולמומחיותו המקצועית של מנהל שירותי הרפואה וכי הרשות הרפואית המוסמכת רשאית לקבוע סטנדרטים גבוהים, ובית-משפט זה לא יבוא בטרוניה לרשות זו אם לא תתיר לרופאים לעסוק בישראל אלא אם כשירותם אינה מוטלת בספק. ההתערבות בשיקול-דעתה המקצועי של הרשות שהופקדה על הסדרת מקצוע הרפואה ורמתו אינה מדרכו של בית-משפט זה, כל עוד הופעל שיקול-הדעת ללא התייחסות לשיקולים זרים וללא התעלמות משיקולים רלוונטיים."
נקודת המוצא בענייננו הינה שהטכניון, בהיותו מוסד להשכלה גבוהה, הינו הגוף המקצועי ובעל המומחיות להסמכת תלמידיו, ובית-המשפט לא יחליף את שיקול-הדעת המקצועי של הטכניון בשיקול-דעתו, וודאי שעה שמדובר במקצוע שעניינו עיסוק בבריאות ובחיי-אדם.
עיין לעניין זה ב-ה"פ (מחוזי ת"א) 1686/09 קפלאווי נ' אוניברסיטת תל-אביב [פורסם בנבו] (16/11/09), ה"פ 464-04-08 ברודצקי נ' האוניברסיטה העברית בירושלים [פורסם בנבו] (28/4/09) (להלן: "עניין ברודצקי") ו-בג"ץ 6671/04 עמותת שחר אגודה לקידום החינוך בישראל נ' המועצה להשכלה גבוהה [פורסם בנבו] (28/3/07) (להלן: "עניין עמותת שחר"), וכן עיין בעניין פלונית שהוזכר לעיל.