עוד נטען כי טיעוני התובעת באשר להחלת כללי המשפט המנהלי, אגב הבאת אסמכתאות שאינן תקפות הן בכתב התביעה והן בסיכומיה, אינן כוללות את קביעתו האחרונה בעניין זה של כב' הנשיא ברק בדבר העדר החלתו של המשפט הציבורי על פעולותיו האקדמיות של מוסד אקדמי זה או אחר, כפי הנקבע בעע"מ 7151/04 הטכניון נ' ליאור פרץ פדי נט (6) 433. נטען כי יש לזכור שהתכלית האובייקטיבית של תקנות התקנון, לרבות הקמת ועדת סטטוס וכן ועדת ערר, הינה הקפדה יתירה על רמתם של הלומדים בחוג לעבודה סוציאלית ושאר אלו הבאים בשערי המוסד האקדמי, תוך הקניית שיקול הדעת האקדמי הבלעדי בשאלה האם להסמיך או להעניק תואר לסטודנט, למוסד האקדמי.
- לבסוף נטען כי הנתבעת עשתה כל שיכלה לפי האמור בתקנונה כדי לאפשר ולהושיט יד לתובעת כל פעם מחדש, בעוד התובעת התעמרה בסגל, פגעה בפרטיות חבריה לספסל הלימודים, לא עמדה בתנאי סף ובמטלות ההכשרה המקצועית, הכל מקום בו הושקעה בה ההשקעה הנ"ל של הנתבעת. הנתבעת ביקשה שביהמ"ש ייקח בחשבון שאין מדובר בהליך שימוע ראשון, אלא שנתקים כבר הליך שכזה ולאור זאת יש לשקול את הטענות בדבר "הפתעה" לתובעת על נושאי השימוע שלא היו אלא שידור חוזר של ההתנהלות הקודמת שלה.
- נטען כי החזרת ועדת הסטטוס לדיון נוסף תהיה מיותרת שעה שמדובר בעשרות שעות עבודה ללא כל תכלית ובהינתן שבסופו של יום אין התובעת עומדת בתנאי הסף הנדרשים במסגרת ההכשרה המעשית, זאת בנוסף לפגמים בהתנהלותה כלפי סגל הנתבעת. נטען בעניין זה כי הזכות לחופש אקדמי שפורשה בהרחבה כוללת את הזכות לקבוע את הרכב הסגל האקדמי ואת תנאי הקבלה ללימודים, תחומי הלימוד ואופן ההוראה והמחקר וכל אלה חוסים בצל אותה הגנה. נטען כי כל עוד החלטת הנתבעת אינה חורגת ממתחם סבירות היינו – כל עוד מדובר בהחלטה שנתבעת סבירה מסוגה היתה יכולה לקבל, לא יתערב בית המשפט בהחלטה.
- לאור כל האמור התבקשה דחיית התביעה.
דיון והכרעה
- כאמור לעיל, שני הנושאים בהם יש להכריע כפי שהוסכם דיונית הם:
- האם הופרה זכות השימוע של התובעת עקב ההליך בפני ועדת הסטטוס.
- שאלת סמכותה של ועדת הסטטוס להרחיק סטודנט משנת הלימודים, האם קיימת סמכות אם לאו.
- שאלה מקדימה שיש לדון בה היא, מה טיב ומהות המעשים שיוחסו לתובעת ע"י הנתבעת. האם באים הם בגדר "עבירות משמעת", אם לאו. להגדרת טיבם של מעשים אלו כפי שהם מיוחסים לתובעת ע"י הנתבעת, יש השלכה ישירה על ההכרעה הן לגבי שאלת הסמכות והן לגבי שאלת זכות השימוע.
- אדון תחילה במחלוקת לעניין סמכות וועדת הסטטוס.
- עיון בטיעוני הנתבעת בפניי מעלה ללא צל של ספק, כי לטעמה הפרה התובעת את כללי והוראות הנתבעת ופגעה בטוהר המידות תוך הפרת כללי אתיקה של בית הספר לעבודה סוציאלית בדמות הפרת חובת סודיות.
- בסעיף 35 לתגובת הנתבעת לבקשת צו המניעה צוין מפורשות כי – "המבקשת הפרה מספר כללים מחייבים של אתיקה בעבודה סוציאלית. ראשית, היא לא שמרה על סודיות בהעברת המידע. שנית, העבירה מידע שאינו נכון. שלישית, ערערה על אמינות ראשי החוג ומוסדות המשיבה ללא שבדקה בדרך כלשהיא את הדברים ווידאה את נכונותם.". (ההדגשות הן במקור – י"א).
- כמו כן עיון בפרוטוקול הדיון בוועדת הערר, בע' 62 בדברים שנאמרו מפי דר' בהם –טביב, מלמד באופן ברור כי הנתבעת ראתה את התנהלות התובעת כביצוע הפרה אתית של עבודה סוציאלית וכדבריה:- "זאת הפרה אתית של עבודה סוציאלית".
- בסעיף 7 לתקנון המשמעת שהציגה הנתבעת נקבע כי תכליותיו ומטרתו של הדין המשמעתי הן כדלקמן:
"7. תכליות ומטרות הדין המשמעתי