(2)(ב)(2) נוכחות
- בעדותו בבית המשפט חזר המערער ואישר את נוכחותו במהלך האירוע בו הומת המנוח. גרסה זו היוותה חלק אינטגראלי של חומר הראיות בתיק ושימשה אחד מן הנדבכים להרשעת המערער. לגישתי, כפי שתבואר להלן, אין ליתן אמון בגרסת המערער בבית המשפט, בכל הנוגע להסברים ולפרשנויות אשר באמצעותם ביקש להסביר את נוכחותו בזירה, תוך ניסיון להקטין את חלקו במעשים, שכן לאלה אין כל אחיזה במציאות. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על כך שסיפור המסגרת העולה מגרסה זו זהה בעיקרו לסיפור המסגרת העולה מהודאותיו של המערער במשטרה, למעט לעניין מידת האחריות שייחס לעצמו המערער בכל אחת מן הגרסאות. כך למשל, במסגרת גרסתו בבית המשפט נסוג המערער מעדותו לפיה שמע את עוויד וזינאתי מתכננים כיצד להמית את המנוח, וכן הכחיש כי חזה ברצח בעודו נוכח בזירת האירוע. סיפור המסגרת נתמך ביתר חומר הראיות בתיק, ועל-כן ניתן לקבל חלק זה כעדות אמת, תוך שימוש בכלל של "פלגינן דיבורא", אשר במשמעותו המקובלת המשפט הישראלי, מאפשר לבית המשפט לקבל כעדות אמת את אותו חלק מדברי העד אשר נראה בעיני בית המשפט כמהימן, תוך דחיית החלקים האחרים כעדות שקר (ע"פ 7637/05 יוסף נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פס' ז(6) (5.7.2007)).
- אם כן, מגרסת המערער בבית המשפט, כמו גם מגרסתו במשטרה, עולה כי המערער שהה עם עוויד וזינאתי בחורשה ליד קיבוץ געתון, בעת שתוכנן הרצח; הוא הסיע את עוויד לצומת אבו-סנאן; הגיע ראשון מבין השותפים לחורשה ליד צומת כברי ומשם התקשר לעוויד; נכח בחורשה בזמן ביצוע הרצח; נסע אחרי הרכב בו הונחה גופת המנוח בו נהג עוויד לכביש גבסיה; נכח במקום בעת שהשותף ביים תאונת דרכים; ומשם נסע יחד עם עוויד לחורשה בכברי. המערער נכח אם כן בתכנון הרצח, בזמן הרצח עצמו ובזמן ביום תאונת הדרכים, קרי בכל נקודות הזמן הקריטיות לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לאור האמור, קבע בית המשפט קמא כי נוכחותו של המערער בשעת הרצח, בעת תכנונו ולאחריו, מהווה ראיה לחיזוק בעלת "משקל מכריע".
- אכן, בית משפט זה קבע לא אחת כי נוכחות הנאשם בזירת העבירה, כאשר אין מדובר בנוכחות מקרית, מהווה ראיה לכאורה למעורבותו בביצועה:
"ככלל, 'נוכחות' של אדם, שאינה 'מקרית ומזדמנת', במקום שבו מתבצעים לעיניו שוד ורצח, מהווה ראיה נסיבתית כבדת משקל ל'מעורבותו' במתרחש, וכל עוד אין בפיו של אותו אדם הסבר אמין ומניח את הדעת השולל 'מעורבות' כאמור, או לפחות מעמיד אותה בספק, עשויה היא לבדה – ועל אחת כמה וכמה כאשר לצידה ראיות נוספות התומכות בה, לשמש בסיס לקביעת אחריותו לשוד ולרצח" (ע"פ 2463/94 גגולשווילי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פס' 6(ב)(2) (24.11.1997); ראו גם דנ"פ 5298/04 שמש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.6.2004).