פסקי דין

עפ 846/10 סאלח בדוי נ' מדינת ישראל - חלק 5

14 יולי 2014
הדפסה

טענות המשיבה

  1. המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות. לטענתה, ניתן למצוא אינדיקציות רבות לכך שהודאתו של המערער נמסרה מרצונו החופשי, ועל-כן אין לפסלה מכוח סעיף 12(א) לפקודת הראיות: ההודאה נמסרה לראשונה ביוזמתו, לאחר שהמערער הזמין את חוקריו לתאו; עיון בתמלילי החקירה מעלה כי המערער "הלך סחור סחור" בטרם מסר את גרסתו המפלילה, דבר המעיד על הלבטים שקדמו למסירתה; המערער שב וחזר על עיקרי הודאתו הראשונה הן במהלך השחזור שנערך לו בבוקר שלמחרת, והן בהודאה נוספת שמסר ביום 28.10.2007, לאחר שנפגש עם עורך דינו.
  2. זאת ועוד. המשיבה סבורה כי אף אין לפסול את הודאותיו של המערער מכוח דוקטרינת הפסילה החוקתית: אשר לפגיעה בזכות ההיוועצות, המשיבה מבהירה כי בקשתו של המערער לקיים פגישה עם עורך דינו, נדחתה אך בשל השעה המאוחרת בה הועלתה ומבלי שהשוטר אליו פנה המערער ידע כי בכוונתו של המערער להתוודות.  בנסיבות אלה, נטען כי ההחלטה לדחות את המפגש עם עורך הדין ליום המחרת, הייתה סבירה.  אשר לטענה למחדל בדמות אובדן חומר החקירה, הובהר כי אין מדובר באובדן חומר, אלא בתקלה טכנית בציוד ההקלטה בבית המעצר שגרמה לכך שהשיחה כלל לא הוקלטה.  נטען כי במסגרת יישום דוקטרינת הנזק הראייתי בפסק הדין בעניינם של השותפים – דוקטרינה אשר ככלל אינה מקובלת בהליך פלילי כסעד לנאשם – לא ניתן משקל לעובדה זו.  המשיבה הוסיפה והתייחסה גם לביקורת שנמתחה בפסק הדין בעניינם של השותפים על פעולות הדיבוב שהתבצעו במסגרת חקירת המערער.  לגישתה, אין בפגמים אלה כדי להצדיק את פסילת הודאותיו של המערער במשטרה.  הוטעם, כי גרסתו של המערער במשטרה, מתארת מצב דברים המקל ביותר שניתן להניח עבורו, ולכן אין בעידודו למסור גרסה זו משום פגיעה בזכותו להליך הוגן.  לשיטתה, הקביעה כי פעולות הדיבוב פגעו במהימנות הודעתו של המערער, נגעה למהימנות הודעתו ביחס לשותפים, ולא ביחס לחלקו שלו בפרשה.

מעבר לכך, המשיבה סבורה כי בחינת הודאתו של המערער במשטרה מלמדת כי מדובר בהודאה מהימנה ואמינה, בין היתר בשל הפירוט הרב והתיאור המלא של כלל שלבי הוצאת התכנית לפועל, ובכלל זה פרטים מוכמנים הקשורים למקום, לנסיבות ולאופן ביצוע הרצח.  בין היתר נטען, כי עצם מודעותו של המערער לכך שהמנוח הומת בחניקה מהווה פרט מוכמן מהותי בגרסת המערער.

  1. המשיבה אינה כופרת בצורך להציג תוספת ראייתית משמעותית כדי לבסס את הודאות המערער במשטרה. לטענתה קיימות בתיק ראיות מחזקות רבות שמהוות תוספת ראייתית כנדרש: גרסאותיו של עוויד במשטרה "מסבכות" את המערער באופן ישיר בביצוע הרצח, הפרטים המוכמנים שמסר המערער בהודאותיו, כמו-גם השאלה שהפנה לחוקריו בנוגע לעסקה שבכוונתם להציע לו, עוד בטרם הוצג לו חומר הראיות נגדו.  בנוסף, עדותה של זאכיה, אשת המנוח, מפלילה את עוויד, ועל-ידי כך תומכת במהימנות הודאתו של המערער.
  2. המשיבה סבורה כי על-פי גרסתו של המערער במשטרה, חלקו בהוצאת תכנית הקשר להמית את המנוח לפועל, הוא של מבצע בצוותא. הוסבר כי המערער השתתף בתכנון הקשר, נטל תפקידים קונקרטיים בביצוע התכנית, והשתלב בכל שלבי הוצאתה לפועל.  כן הוסבר כי פעולותיו של המערער נעשו במטרה להמית את המנוח, ועל-כן התקיים בו יסוד נפשי של כוונה, הדרוש על-מנת להרשיעו בביצוע בצוותא של עבירת הרצח.
  3. באשר לגרסת המערער בבית המשפט, סבורה המשיבה כי יש לדחותה על הסף, שכן מדובר בגרסה כבושה ושקרית, רצופת סתירות, שלא ניתן להן כל הסבר הגיוני. לשיטת המשיבה, גם אם תפסלנה הודאותיו של המערער במשטרה, יש לבסס את הרשעתו על הצהרתו בפני שופט המעצרים לפיה מסר גרסת אמת במשטרה – שהיא בבחינת הודאה – ולהתייחס להודאותיו במשטרה כנספחים השופכים אור על פרטי הודאה זו.

 

עמוד הקודם1...45
6...18עמוד הבא