לאחר המתנה, נאשם 2 נכנס אל החדר "עם בקבוק קולה ביד" (עמוד 198 שורה 14).
הסביר, כי בדיעבד התברר לו שחדר הישיבה של נאשם 2 לא עבר בדיקה קפדנית בטרם הוא הוכנס פנימה (עמוד 198 שורה 23 והלאה).
את הפגישה הגדיר: "הזויה בטירוף" (עמוד 199 שורה 19).
טען, כי באותו היום היה מצונן ו"השתמשתי בטישיו" (עמוד 202 שורה 7).
לדבריו, הבחין כי נאשם 2 היה נתון "במצוקה" (עמוד 202 שורה 22).
נאשם 2 הורה לו לתת לו את הטישיו: "תביא חתיכת טישיו...הוא היה תזזיתי והוא רוצה את הטישיו" (עמוד 203 שורה 10 והלאה).
העביר לו את הטישיו "כולל הכל, כולל כל השנצים כולל כל הדרעק שם" (עמוד 275 שורה 20).
נשאל מדוע, אם כן, דווקא הטישיו הועבר אל נאשם 2 בהיחבא, להבדיל מהמחברת, העט ושאר הדברים ותשובתו, מפאת חשיבותה, הייתה תחילה כדלקמן:
"ש: הוא ביקש טישיו אתה מביא לא מחברת אתה מביא לו הכל וטישיו צריך להתנהג ככה כאילו אתה מחדיר לו ? ת: לא, אדוני אני אסביר, אני אסביר, אני מבין שהוא אומר לי תן את הטישיו, שהוא לא צריך טישיו, שיש לו עכשיו שהוא חייב לקנח את האף, עכשיו הוא גם לא אומר לי תביא לי חתיכת טישיו, מה עושה מי שצריך טישיו עכשיו תביא לי חתיכת טישיו לקנח את האף, הוא רוכן אלי והוא צריך את הטישיו, את הטישיו כמו שהוא, עכשיו אפשר לראות, אני מוציא את הטישיו, הוא עדיין מחזיק את הפולדר כשהוא אומר לי שם, תניח את הטישיו, זאת אומרת הוא לא אומר לי תניח את הטישיו מאחורי זה אבל ברור לי איפה הוא רוצה שאני אניח את הטישיו, אני כבר אז לא יודע להגיד למה אפשר גם לראות על שפת הגוף שלי מבין שאני לא אוהב את מה שקורה פה, אני לא אוהב את מה שקורה פה, אני נמצא באיזשהו, הוא שאל אותו אם הוא איים עלי, הוא לא איים עלי, אם לא תשים את הטישיו אני לא יודע מה אני עושה לך, אבל זה כאילו שם את הטישיו, אני צריך את הטישיו, עכשיו אני רואה לפני זה שהוא במצוקה, הוא צריך משהו, הוא מחפש משהו קרה משהו, מסתבר בדיעבד מה קרה, אז אני שם לו את הטישיו, עכשיו כבר אז וזה אגב מה שאוכל אותי כל הזמן...כבר אז הבנתי שמשהו לא טוב קורה פה, זאת אומרת לא ידעתי בשום שלב שהטישיו הזה הוא הולך לעטוף אתו את הסם אבל הבנתי שמשהו לא טוב ברמה הפלילית משהו לא טוב קורה פה, עכשיו אני נבוך, אני נבוך ואני בעיקר קודם כל אני, אני מוציא את הטישיו ואז זה שלב של או-קיי, חכה יש פה טישיו קינחתי עם חלק, חלק חתיכות גדולות, חלק חתיכות קטנות, אני לא זוכר עשיתי כמה פעמים, החזרתי, סובבתי, תן רגע לזה, עכשיו הוא לא נותן לך...אז קח את הטישיו, כשברור לי שהטישיו הזה הוא לא בשביל שהוא יקנח את האף, ברור לי...אני מוציא את הטישיו, כמו שהוא את כל הטישיו...כנראה בכיס אבל מוציא את זה כשחד-משמעית יש שם חלקים שהם לא נעימים, החלקים של הטישיו, מה גם שבסוף מרוב שאני במבוכה אני גם עושה תנועה כזאת של או-קיי קח את הטישיו ומניח לו את זה עם יד ימין כאילו מניח לו את זה מתחת לפולדר, שכאילו, ובאמת, אני באמת עד היום מסתכל על זה ושואל את עצמי זה לא, זה לא תנועה נורמלית...הנחתי את הטישיו, מה אני עושה אחרי שאני מניח את הטישיו, מחפש את הבור הכי גדול בשביל להיקבר בו באדמה, אפילו לא רציתי להסתכל, הרי שניה אחר כך או כמה שניות אחר כך לדעתי חמש עשרה או עשרים שניות אחר כך הוא פותח את הטישיו, פותח את הטישיו ועם יד ימין מעביר לשם משהו, אגב שאת זה אני לא רואה בלייב, אני, אני כבר בשלב הזה מוריד את הראש, בשלב הזה רואים שאני חותך, עושה ככה עם הרגל, מתכופף כזה...אני אעלם מפה..." (עמוד 203 שורה 21 והלאה).