בשעה רבע לארבע נאשם 1 החליט לנסוע אל בית-הכלא כדי לבקר את נאשם 2.
לדבריו, נאשם 1 התקשר לנציג שב"ס כדי לתאם את הגעתו: "אני מרים טלפון לשחר, שחר יכול להיכנס עכשיו לאבי, הוא אומר לי לא עכשיו ב – 4 תוכל להיכנס, או קיי, אורז את עצמי ונוסע לכלא איילון לפגוש את אבי עמר" (עמוד 189 שורה 28). ודוק: לא דובר בתיאום באמצעות מסרון או וואטסאפ אלא בשיחת טלפון יוצאת (עמוד 190 שורה 1) – "סידרתי את...תיאמתי עם שחר כניסה לאבי עמר...ש: זאת אומרת הביקור הזה לא היה מתוכנן מבעוד מועד אלא הוא היה אקראי, ביום, באותו יום ? ת: כן..." (עמוד 190 שורה 5 והלאה).
היכן היא אותה שיחת טלפון יוצאת המלמדת על ההגעה האקראית, בלא התכנון המוקדם שלא תאפשר לנאשם 1 להצטייד בסמים ? נאשם 1 אישר כי צריכה להירשם שיחת טלפון שמתעדת את תיאום הביקור (עמוד 190 שורה 27 והלאה). ברם, השיחה היוצאת לא הוצגה.
נאשם 1 נסע מבית-המשפט בראשון לציון אל כלא איילון (עמוד 191 שורה 3).
לדבריו, באולם העתירות אין מבצעים בדיקות לעורכי-הדין, בעת הדיון הוא יושב ליד נאשם 2, ואם היה חפץ להחדיר סמים, היה עושה כן למחרת היום, באולם העתירות, בעת הדיון (עמוד 191 שורה 18 והלאה).
נאשם 1 הגיע לשערי בית-הכלא.
הוא הביא עמו יומן, משום שלדבריו נאשם 2 חובב יומנים ועטים והוא נוהג להביא לו דברים שכאלה (עמוד 192 שורה 18). ואולם, לא שוכנעתי, כי נאשם 2 הינו אספן יומנים ועטים ומה צורך לו באוסף שכזה מעבר לסורגים.
בכניסה לכלא הוא עבר בידוק בטחוני, שכלל שיקוף (עמוד 192 שורה 26 והלאה). ואולם הודה, כי אין מדובר בבדיקה שיכולה לאתר סמים ואם עורך-דין רוצה להעביר סמים הוא יכול לעשות כן למרות הבדיקה (עמוד 194 שורה 8, שורה 30).
בנקודה זו בהחלט יש לזכור, כי מדובר בעורך-דין, שביחס אליו, לכאורה, היה קיים מידע מודיעני שחייב בדיקה קפדנית יותר, אלא אם כן מן דהוא, במסגרת החקירה הסמויה, ביקש לאפשר לו את הכניסה פנימה, אך עניין זה לא הוברר בעדויות של העדים.
עם כניסתו, לווה בידי סוהר עד לחדר הפגישות. הוא נכנס פנימה והדלת ננעלה אחריו. הוא המתין להבאתו של נאשם 2 (עמוד 195 שורה 26 והלאה).
הוא ערך תרשים של תא הביקורים בו נערך ביקור בית-המשפט (נ/9).
לדבריו, לא היה זה ביקורו הראשון בתא הביקורים והוא ידע כי התא מצולם, גם משום שזהו חדר ביקורים המשמש גם את ביקורי המשפחות (עמוד 197 שורה 24 והלאה).