לאמור, כל מוצר שעבר את השיקוף, מבחינתו, יכול לעבור הלאה אל האסיר לתוך התא – זהו הכלל הפסול שקבע לעצמו נאשם 1 ושלפיו התנהל.
נטען בפניו כי התנהלות שכזו אינה מתיישבת עם נהלי שב"ס ותשובתו: "...לא התיימרתי גם אפילו להגיד לך שזה תקין מה שעשיתי מבחינת נהלי שב"ס, אני לא כפוף לנהלי שב"ס" (עמוד 255 שורה 23). אבוי לתשובה ולגישה שכאלה עת אוחז בהם עורך-דין.
צא ולמד, זהו עורך-דין הנכנס אל כתלי הכלא, פוגש אסירים, מעביר להם דברים, שלטענתו הם מותרים, והוא כלל אינו מתעניין בנהלי שב"ס בעניין זה, משום שלטענתו הוא אינו כפוף אליהם.
בהתאם, הוצגה בפניו הדוגמא, האם יעביר פתק כלשהו לאסיר או ממנו החוצה ותשובתו: "תלוי למי אני צריך להעביר אותו...מכתב לאימא שלו כן למה לא, הייתי קורא אותו לפני ברור" (עמוד 262 שורה 13 והלאה).
הנה כי כן, זהו עורך-דין שהחליט להיות הצנזור של עצמו.
ודוק, הסתבר, שמדובר במי שבעברו עבד במשמר בתי-המשפט, כך שחושיו אמורים להיות חדים יותר לעניינים שכאלה (עמוד 263 שורה 25 והלאה).
אם זהו הלך נפשו של נאשם 1 בעת המעשה המדובר, שבה ומתחדדת השאלה במלוא עוצמתה – נייר הטישיו עבר שיקוף, ולפיכך אין שום בעיה להעביר אותו לנאשם 2 בצורה גלויה – מדוע בכל זאת העברה בוצעה בצורה כה מחשידה, סמויה ופתלתלה ?
הלכה למעשה, התנהל נאשם 1 בניגוד לנוהל "החזקה, אחסנה ושינוע פריטי ציוד של אסירים" (ת/36). נוהל זה מתיר לאסיר להחזיק רק פריטים הכוללים לבוש שהותר לפי תקן, מצרכים שקנה בקנטינה, מכתבים ודברי דואר שקיבל "כדין" ואין שום הוראה המתירה לאסיר לקבל לידיו פריטים מעורך דינו במהלכו של מפגש שנוער למתן שירותים משפטיים.
מרבית חקירתו הנגדית של נאשם 1 סבה על הצגת הסרטון תוך הטחת הנצפה בו, ומלבד קו כללי שאפיין את תשובתו, והקו הוא שאכן התנהגותו אינה רציונאלית נוכח התנהגותו של נאשם 2, אין לצדדים אלא להפנות אל הנצפה בסרטון.
הערה מקדימה לעניין האמרות במשטרה שידונו להלן:
תחילה אציין, כי יש ממש בטרוניית ב"כ הנאשמים בסיכומיהם אודות התיעוד החסר, הלקוי, המותיר פער של מידע בין ההודעות הכתובות, הרשמיות ובין הדברים שנאמרו ושתועדו במצלמות החקירה, ובעיקר מודגש הדבר נוכח העדר התיעוד המצולם של החקירה הראשונה של נאשם 1.
על כן, יש ממש בטענה כי אין לתפוס את הנאשמים על קוצו של יוד לפי הדברים שמסרו בהודעתם נוכח המחדל החקירתי.
בדין הפנו ב"כ הנאשמים בסיכומיהם לחוסרים ולסתירות.