לאחר שנאשם 2 הבין את משמעות עדותו, כלומר שהוא הודה שנאשם 1 נתן לו נייר טואלט כדי לסייע לאסוף את הסם המתפזר בתחתוניו התעשת ואמר: "שאדוני יגיד לי את זה שוב פעם" (עמוד 110 שורה 2). בסופו של דבר חמק והשיב: "לא זוכר, אני לא זוכר" (עמוד 110 שורה 15).
לא התקבל הסבר הגיוני, מדוע נאשם 2 טועם את שאריות הסם באצבעו וכל הגדרה שיגדיר זאת הרי זו טעימה ואכן תחילה התבטא: "אני לא משתמש בו אדוני אני טועם אותו" (עמוד 111 שורה 2). אחר הוסיף: "...אני מרים את השאריות ואני שם את זה בפה, איפה אני אשים את זה...שם את זה בפה במקום לזרוק את זה..." (עמוד 111 שורה 13), אחר הובנה משמעות המילה טעימה והגיעה ההסתייגות: "עו"ד מוחבר: לא, הוא לא אמר טועם אדוני" (עמוד 111 שורה 19). ואכן, אחר אמר שוב: "אז אני טוען את זה אדוני...אז מה" (עמוד 111 שורה 21).
אך סביר הוא, כי הנאשם ביקש לטעום משהו חדש שלא טעם אותו לפני כן.
לטענתו ידע שמוצבות מצלמות (עמוד 112 שור 9).
נאשם 1 הרגיש לא בנוח כאשר נאשם 2 התעסק עם הסם (עמוד 112 שורה 14).
העיד שהיה עם שני זוגות תחתונים והסם התפזר לו על הרצפה לכן התעסק אתו כל כך הרבה (עמוד 113 שורה 17 והלאה). לא אטם את הסם "כמו שצריך" (עמוד 113 שורה 28).
אישר כי לאחר סיום הביקור הסם נתפס בתחתוניו (עמוד 114 שורה 22).
לדבריו, אם הנאשם 1 היה חפץ להעביר לו סמים היה לו קל יותר לעשות כן באולם העתירות, שכן שם הם יושבים זה לצד זה (עמוד 116 שורה 2).
נשאל מדוע דווקא כאשר נאשם 1 מביט אחורה אל עבר הסוהר, נאשם 2 מתעסק עם הסם ותשובתו הייתה כי "לא נעים לי מעורך הדין" (עמוד 116 שורה 29).
אין להבין תשובה זו, מה חוסר נעימות ומה נימוס שרו על נאשם 2 דווקא בנקודה זו, שהרי אלו לא שרו עליו כלל משך כל הביקור והרי הוא מבצע שימוש בסם לנגד עיניו של נאשם 1. נאשם 2 נשאל על כך והשיב תשובה מוזרה, כאילו תינוק ביישן, בן יומו ניצב בפניי: "יש שלב שלא היה נעים, היה איזה שלב שלא היה נעים" (עמוד 119 שורה 28).
לא התקבל הסבר לטענה כי נאשם 2 הוציא את הסם מתחתוניו בעת שהיה ישוב על כיסא, באופן לא נוח בעליל (עמוד 118 שורה 21 והלאה).
אין להבין מדוע היה נאשם 2 כה לחוץ בהתנהגותו ביחס לסם. מדוע טעם אותו, אם בעת שהגיע למפגש כבר השתמש בסם והיה במצב של "מסטול" (או ב"קריז" – עמוד 122 שורה 14 – לשאלת ב"כ), לאמור רווי בשימוש בסם (עמוד 120 שורה 9). גם אם אקבל את הטענה כי נאשם 2 צורך גרם סם ביום, אין זה סביר לפתח "קריז" בחלוף שעתיים בלבד, לאחר ששעתיים קודם לכן השתמש בשני "פסים" (עמוד 122 שורה 31). ודוק: בשלב זה, היה הנאשם על דוכן העדים לפחות כבר שעתיים רצופות וניתן היה להתרשם ממצבו הגופני והנפשי (עמוד 123 שורה 14 והלאה).