לא התקבל הסבר מדוע כל פעולותיו של נאשם 2 באמצעות יד ימין – היד הרחוקה – הלא נוחה, הלא טבעית לשימוש, שהשימוש בה בנסיבות אינו קל, באותו מצב דברים ששרר (עמוד 121 שורה 32 – עמוד 122 שורה 11).
לדבריו, הוא לא ציווה על נאשם 1 לתת לו את נייר הטואלט, אלא: "אני לא ציוותי, אני פשוט פתחתי את העיניים עליו..." (עמוד 124 שורה 27). הנה כי כן, כך יתנהג נאשם 2 הטוען כי הוא התבייש מנאשם 1.
אין להבין מדוע פיתח נאשם 2 כעולה מהתנהגותו, "קריז" כלפי נייר טישיו ריק , כפי הטענה?
לא התקבל הסבר מדוע נאשם 2 מסתיר את נייר הטואלט שאותו קיבל מנאשם 1, אם היה זה נייר טואלט תמים, שלא הכיל דבר. נאשם 2 נשאל שאלה זו והשיב תשובה מוזרה ומעורפלת: "אולי בקטע שיחשבו, שיחשבו אולי שחיים, כבר נכנסתי לזה אז חיים כבר יהיה איכשהו מעורב בדבר הזה וחוץ מזה אני צריך את נייר הטואלט" (עמוד 125 שורה 31 - עמוד 126 5). ובנקודה אחרת: "...כדי, אני לא זוכר בדיוק, באותה נקודה אני לא זוכר אורי" (עמוד 126 שורה 22).
אומר, כי לא נדרשה חקירה נגדית של נאשם 2, משום שלא הייתה לו חקירה ראשית בעלת ממש, הנטועה בזיכרונו, אלא שהסרטון העיד מפיו.
ועדיין, נאשם 2 לא התמודד עם החקירה הנגדית, לא מסר תשובות ברורות ענייניות ולא בכדי הוא נזקק לסיוע תדיר, מתערב, מאת באת כוחו (עמוד 159 שורה 5, עמוד 161 שורה 13, 16 כדוגמאות בלבד)(גם נאשם 1 ראה את תמונת המצב נכוחה, עת העיר בעדותו: "כן, ראיתי מה היה פה בחקירה של הנאשם לפניי...")עמוד 195 שורה 21).
לא הוברר, אם הרגיש שהסם מתפורר בתחתוניו עוד במהלך צעידתו אל חדר הביקורים, ולאחר שהוכנס אל תא הביקורים, הוא ישב מספר דקות מבלי שעשה שום פעולה לסדר את אותה "בעיה" – מדוע הוא לא עשה כן מיד כאשר התיישב על הכיסא (עמוד 139 שורה 1 והלאה).
איני מקבל את הסברו המעורפל, במיוחד כשהוא מגיע ממי שהעיד על עצמו כי מדובר באסיר מיומן בהברחות: "קודם כל נכנסתי לקונפליקט עם עצמי. אני לא ידעתי איך להתנהל בסיטואציה כזאת, בהתחלה" (עמוד 140 שורה 9). אני מקבל את הטענה, כי הסרטון טופח על פני טענה זו, משום שנאשם 2 נכנס אל חדר הביקורים, אוחז בקבוק קולה בידו (ראו גם עדות נאשם 1 – עמוד 198 שורה 14), בלא שניתן לראות כל מצוקה נוכח התפוררות השקית ובה הסם בתחתוניו, כפי שהמחיש בעדותו. הוא אינו מתנהל מבחינה פיזית כמי שסם מתפורר בתחתוניו ואף עושה צעדים מיותרים ביחס למי שלטענתו נקלע לבעיה שכזו.