לא ברור כיצד נאשם 2 הרגיש את אבקת הסם מתפוררת לו מבעד לשני זוגות התחתונים שלבש, שהרי אין מדובר בהרגשת רטיבות. בצר לו נימק: "אני הרגשתי קודם כל, זה לא רק היה אבקה זה גם היו קצת אבנים" (עמוד 142 שורה 18).
איני מקבל את "מעשה הקוסמות" (שברוך השם יש לי כישרון" – עמוד 160 שורה 19) שנטען בידי נאשם 2 – אותו מעשה זריזות ידיים, שבמסגרתו הגיע הסם מיד ימין ליד שמאל (עמוד 158 שורה 2 והלאה, עמוד 159 שורה 1). אפנה להדגמה שביצע כפי שתוארה בפרוטוקול (עמוד 163 שורה 22 והלאה).
אני דוחה את טענתו, כי נוכח העובדה שידע כי במקום יש מצלמות, הרי שלא היה מתנהל כפי הנטען בידי המאשימה, שהרי נאשם 2 לא חשש כלל להוציא, לפי טענתו, את הסמים מתחתוניו ולהשתמש בהם תחת עינה הפקוחה של המצלמה. אכן, אין מדובר בנאשם הניחן בביישנות יתירה (עמוד 176 שורה 12 והלאה).
בהודעת נאשם 2 מתאריך 4.4.17:
אישר כי הסם שנתפס מסוג "קריסטל" שייך לו.
קיבל את הסם מאדם "איקס" את הסם "דרך חוט שנמצא בין התאים".
השתמש בו וסגר את השקית במצית.
לדבריו: "הגעתי לביקור עם חיים (עו"ד) הרגשתי קצת שזה מתפורר לי קצת בתחתון חיים בדיוק היה לו נייר טואלט. ביקשתי ממנו חתיכה קטנה. העברתי את (זה) לנייר טואלט ושמתי את זה על הדלפק של המחיצה שזה עשוי משיש. סידרתי את זה והכנסתי את (זה) שוב לתחתון ואחרי שהכנסתי את זה לתחתון המשכנו את הביקור שלנו כרגיל...סיימנו את הביקור וזהו ואז כשבאתי לצאת קפצו עליי 4 סוהרים...ומצאו את הקריסטל".
בהודעת נאשם 2 מתאריך 13.4.17:
אישר כי נאשם 1 ביקר אותו, כעורך-דינו.
אחר, שמר לסירוגין על זכות השתיקה.
הכחיש שקיבל ממנו דבר מה בביקור: לא היה ולא נברא. קיבלתי ממנו אך ורק יומן ועטים ותו לאו".
אישר כי הסמים שנתפסו ברשותו שייכים לו וזהו סם מסוג קוקאין. לדבריו קנה את הסמים "בתוך האגף שלי", רכש כ – 20 – 25 גרם. הסם שנתפס ברשותו באותו יום "זה סם שהוא חלק נקנה יום לפני נשאר לי חלק ולפני והיה לי". הגיע עם הסם לביקור "כדי שהיחידה לא תפתיע אותי בתוך החדר. הסם תמיד על הגוף שלי", זיהה את עצמו ואת נאשם 1 בסרטון.
לדבריו, לא לקח מנאשם 1 "שום דבר של סם".
לא זוכר מדוע שלח את ידו אל מתחת לקלסר.
בהמשך, שוב שמר לסירוגין על זכות השתיקה.
בחינת עדותו של נאשם 2 הובילה אותי למסקנה ברורה כי הוא לא מסר עדות מהימנה או אמינה שביכולתה לבסס ממצאי עובדה.
ניתן לסכם את כל גרסתו של נאשם 2, אף היא, כעלבון להיגיון האנושי, אם סבר לעצמו כי בית-המשפט יכול לאמץ עדות שכזו.