אכן, גם עד זה לא הוכן מראש בידי הנאשמים לקראת עדותו ("אין לי מושג על מה מדובר" – עמוד 129 שורה 32)("אני עומד פה עכשיו זה מבחינתי אני מתבזה בזה שאני עומד ככה אני לא מוכן ואני לא מכיר שום דבר" – עמוד 131 שורה 14), אך הוא ידע כי הוא מוזמן להעיד ביחס לחקירה זו, וזו אחריותו של עד המגיע לבית-המשפט (במיוחד קצין חקירות) ללמוד את התיק על בוריו, לרענן את זכרונו בכדי שבעת עדותו ימסור עדות עניינית, רלוונטית, במקום לדלות שברי נתונים מזיכרונו.
ו. תעודת החיסיון:
בהחלטות מקדמיות דחיתי את עתירת הנאשמים להורות על הסרת החיסיון ואפנה בעניין זה להחלטתי מתאריך 1.5.19, שמהווה חלק בלתי נפרדת מהכרעת-דין זה.
הבהרתי כי מדובר בהחלטה זמנית, לפי מצב הדברים הראייתי, שעמד אותה עת בפניי. המתנתי לראות מה יילד יום, והאם וכיצד תהפוך שאלת החיסיון לחריפה במיוחד.
אזכיר, כי מדובר בידיעה מודיעינית שתמצית תוכנה הגלוי כדלקמן:
"ידיעה מתאריך 02/2017 האסיר אבי עמר קיבל סמים באמצעות עו"ד". ודוק, הגם שמדובר בידיעה מחודש פברואר 2017, שקדמה לאירוע דנן (4.4.17) לא נמסרו בידיעה מה שמו ומהם פרטיו של עורך-הדין.
אפנה בעניין זה לתוכן הידיעה המודיעינית גופה, שסומנה על-ידי באותה החלטה (במ/7) ואל הדברים שתועדו בפרוטוקולי הדיונים בשאלת החסרת החיסיון.
לאחר מכן, מסרו הנאשמים את גרסתם המלאה בעדות.
בנוסף, הובאו עדי הגנה, כפי שפירטתי לעיל.
מטבע הדברים, איני יכול לפרט ולנמק, מבלי לחשוף פרטים החסויים תחת החיסיון וכל תקוותי היא שהקורא הנבון יידע לילך אחרי, צעד אחר צעד, ויבין מה היו נימוקיי, הגם שלא נימקתי מפורשות עלי כתב (יחד עם זאת, טמנתי רמזי הנמקה גם בהכרעת-הדין).
תחילה סברתי, כי עלי למסור הנמקה מלאה במסמך, שישמר בכספת בית-המשפט, אולם במחשבה נוספת, בסופו של יום, אני סבור כי לא ניתן להוציא תחת ידי מסמך חיצוני, מנומק יותר, אשר ייחשף רק לעיונו של צד אחד.
מכל מקום, היום, לאחר שתמונת תזת ההגנה התבררה בראיות עד תום, ומצאה את ביטויה הן בעדות הנאשמים והן בעדות עדי ההגנה, הפכה הידיעה המודיעינית, תוכנה המלא וזהות מוסרה, לחיונית ביותר להגנת הנאשמים.
בע"פ 5033/19 מדינת ישראל נגד אבו חדיר (19.8.19) נקבע:
"משמע, עתירת בעל דין בהליך פלילי לגילוי ראיה שהוצאה לגביה תעודת חסיון, עשויה להתקבל באחד משני תנאים: האחד – כי הראיה חיונית להגנת הנאשם: השני – כי הראיה עשויה להועיל להגנתו, גם אם היא אינה חיונית לה, ובלבד שמידת התועלת הטמונה בה עולה על מידת הפגיעה בעניין הציבורי שעליו מגן החיסיון...".