ניתן לסכם את הפסיקה ולומר, כי סעיף 33 לחוק החוזים אינו מהווה מחסום בפני בית המשפט מלדון במחלוקות שאינן בתחום שיקול הדעת האקדמי או המקצועי של המוסד.
כלשונו של כב' השופט ברק בעניין שני הנ"ל:
" . . . כל שבא סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) לקבוע הוא, שבית המשפט לא יתערב בשיקול-דעת מקצועי הקשור למתן ציון, תואר ופרס. אין בהוראה זו כדי להסיר מאופי היחסים בין סטודנט לבין אוניברסיטה את מהותם החוזית, ואין בו כדי לחסום דיון משפטי, במקום שהשאלה הדורשת הכרעה אינה נוגעת לשיקול-דעת מקצועי, כמו במקרה שלפנינו, שבו השאלה הרלוואנטית היא, מיהו האורגן המוסמך באוניברסיטה לקבלתן של החלטות אלו או אחרות. אכן, סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) אינו אלא ביטוי לרעיון המקובל במשפט המינהלי, כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול-דעת מקצועי ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשויות המוסמכות בשיקל-דעת שלו. אין בהוראה זו כדי לאפשר לאורגנים אוניברסיטאים לפעול ללא סמכות, ואין בהוראה כדי לאפשר שרירות, הפליה או פגמים אחרים הפוגעים בשיקול הדעת של רשות מקצועית מחליטה."
- אם להיצמד ללשונו של סעיף 33 לחוק החוזים ניתן לנסח את האבחנה כך:
בית המשפט לא יתערב בדברים המצויים בתחום "ההכרעה או ההערכה" האקדמיים, אך הוא אינו מנוע מלהתערב בכל הדברים האחרים שאינם בתחום זה (ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך א', עמ' 332-343).
להמחשת האבחנה האמורה: בית המשפט לא יתערב בקביעת הקריטריונים לקבלתו של תלמיד למגמה מסוימת או לתואר מסוים, אולם משקריטריונים אלה נקבעו, וככל שהמדובר בקריטריונים אובייקטיביים (ממוצע משוקלל של ציוני הבגרות, ציון פסיכומטרי וכו'), בית המשפט רשאי לדון בתביעתו של מי שעמד באותם קריטריונים ולא התקבל לאותה מגמה, בטענה של אפליה אסורה וכדו'.
דוגמא אחרת: בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתו של המוסד לקבוע מהם הקריטריונים להמשך לימודיו של תלמיד משנה אחת לשנה הבאה אחריה, אך משנקבעו קריטריונים אובייקטיביים (ציונים, הגשת עבודות וכיו"ב), הרי שבית המשפט אינו מנוע מלהתערב בתביעתו של תלמיד הטוען כי לא הורשה להמשיך בלימודיו, למרות שעמד בכל הקריטריונים שנקבעו.
קו האבחנה הוא, אפוא, בין אי התערבות בתכנים שנקבעו על ידי המוסד האקדמי ובין התערבות ביישומם או אי יישומם של אותם תכנים על הפרט, כאשר ניתן להכריע במחלוקת על בסיס נתונים אובייקטיביים, טכניים ופרוצדורליים, ללא חדירה למהות ולתוכן המקצועי של אותה החלטה.
- התקנון מתווה את המסגרת החוזית בין הצדדים (ראו עניין אוסדון לעיל).
לפיכך, ניתן לומר שכאשר המוסד האקדמי קבע כללים מסוימים בתקנון, הוא ביקש לומר כי אלה הם כללים המגדירים את "התנאים החוזיים" שבינו ובין התלמיד, בכל אותם עניינים הנזכרים בתקנון.