כמו כן, העדויות של חוקרי המשטרה היו מהימנות בעיניי ויש להעדיפן על טענות הנאשם, שהועלו בעל פה ובכתב שלא במסגרת עדות בבית המשפט.
בנוסף, בפועל, בנסיבות הכוללות של המשפט דנן, האיחור בהעברה להגנה במהלך פרשת התביעה של חלק מחומר החקירה ושל הפרוטוקולים ב"משפט הזוטא" בבית המשפט המחוזי מרכז נגד הנאשמים בארגון "טלגראס" – לא קיפח את הגנת הנאשם, באשר בית המשפט התיר לנאשם לזמן את העדים הרלוונטיים, במסגרת פרשת ההגנה, ולחקור אותם נגדית. כך, לבקשת הנאשם, זומן שוב לעדות, באופן חריג, רס"מ ליאור רוטנברג, וכן זומנו והעידו, לבקשת הנאשם, גם סנ"צ אבי מימברג, רפ"ק אביטל גיגי ורס"ב אורן ארד – אשר קודם לכן העידו ב"משפט הזוטא" בבית המשפט המחוזי מרכז.
- לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב גם לאמור להלן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי במקרה דנן לא היו מחדלים חמורים, מצד החוקרים או מצד המאשימה, אשר קיפחו את הגנת הנאשם ואשר מצדיקים את זיכויו.
עם זאת, למעשה, חלק ניכר מטענות הנאשם בעניין זה נוגע/ות בעיקר לאישום השני בכתב האישום, בגין העבירה של הלבנת הון – אשר ממנה, כפי שיובהר בסוף הכרעת הדין, החלטתי לזכות את הנאשם, מחמת הספק, אם כי מנימוקים המתייחסים לאי-עמידת המאשימה בהוכחת יסודות העבירה של הלבנת הון.
ההכרעה בבקשות לביטול כתב האישום בגין הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית
- כאמור, הנאשם העלה לאורך כל המשפט גם טענות של הגנה מן הצדק ושל אכיפה בררנית, תוך שטען שהתנהגות המאשימה היתה לא רק פגומה אלא אף שערורייתית; מנגד, המאשימה ביקשה לדחות את טענות הנאשם; ובית המשפט החליט לדחות את ההכרעה בטענות אלה של ההגנה – לשלב מתן הכרעת הדין.
בפועל, הנאשם גם חזר על טענותיו האמורות בסיכומיו ובנספחים לסיכומיו.
- כידוע, טענת ההגנה מן הצדק מעוגנת בסעיף 149(10) ל-חסד"פ, הקובע כי:
"לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן – ...
(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
- אמנם, ככלל, כפי שנקבע ב-ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (2005) (להלן: "עניין בורוביץ") ובמיוחד ב-רע"פ 1611/16 מדינת ישראל נ' ורדי (31.10.2018) (להלן: "עניין ורדי") – ניתן לקבל טענת הגנה מן הצדק לא רק במקרים של התנהגות שערורייתית מצד המאשימה, כפי שנקבע בזמנו בע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221 (1996), ולא רק במקרים של התנהגות זדונית נפסדת מצד המאשימה, אלא גם במקרים של רשלנות או של טעות מצד המאשימה אשר בעקבותיה "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית", כמצוין כאמור בסעיף 149(10) ל-חסד"פ.
עם זאת, בפסיקה, לרבות בעניין בורוביץ ובעניין ורדי, הוטעם כי החלטה על ביטול כתב אישום בגין טענת הגנה מן הצדק כשאין מדובר בהתנהגות זדונית או שערורייתית של המאשימה, אלא בהתנהגות רשלנית או שגויה מצדה – שמורה למקרים מיוחדים, ראויים ו"נדירים" בלבד.