לא פחות חשוב מכך, ראו והשוו אל הדברים (הנוספים) שכתב כבוד השופט ד' מינץ בהחלטתו בעניין קגן:
"... על פני הדברים, נסיבות של חשד מהסוג שהתעורר בעת מעצרו של אבו עסא, מגלות לכאורה גם דחיפות המחריגה את הצורך בביצוע חיפוש בליווי שני עדים שאינם שוטרים" (בפסקה 14 שם).
בפועל, על רוב פסקי הדין, שניתנו בעיקר בבתי משפט השלום, שבהם נקבע כי החיפוש היה בלתי חוקי, הוגש ערעור מצד המדינה, ולפחות בחלק גדול מהמקרים, שעל מקצתם ביקש הנאשם להסתמך בבקשה לפסילת ראיות,, ערעור המדינה התקבל.
כך, למשל, על פסק הדין של בית משפט השלום ברמלה ב-ת"פ 26097-01-20, התקבל ערעור המדינה: ע"פ (מחוזי מרכז) 10002-03-21 מדינת ישראל נ' אברגל (3.7.2022). כן ראו והשוו: ע"פ (מח' י-ם) 10297-09-21 מדינת ישראל נ' שמעון (19.5.2022).
כמו כן, ב-רע"פ 3829/15 קסאי נ' מדינת ישראל (20.12.2018), שגם עליו ביקש הנאשם להסתמך בבקשה לפסילת ראיות (בפסקה 37), בנימוק כי כביכול "בית המשפט העליון הורה על פסילתן של ראיות שנתפסו בחיפוש בלתי חוקי" (שם) – נקבע כי "טענות המערער ביחס לאי חוקיות החיפוש נדחות, ומשכך נדחות גם טענותיו הנוגעות לפסילת הראיה שנמצאה בחיפוש ..."; ובעקבות כך נדחה ערעור המערער על הרשעתו בכל העבירות, לרבות בעבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב, מלבד בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, שרק ממנה זוכה באשר נקבע כי עוכב שלא כדין.
גם ב-ע"פ (מח' נצרת) 38/83 בן קיקי נ' מדינת ישראל, פ"מ תשמ"ד (2) 185 (1983), שאף עליו ביקשו ב"כ הנאשם להסתמך בבקשה לפסילת ראיות (בפסקה 38) – הגם שנמתחה על ידי בית המשפט ביקורת על עריכת חיפוש ללא עדים, בסופו של יום נקבע כי "במקרה שבפנינו, אי חוקיות החיפוש נובעת רק מחוסר הקפדה על צורה שקבע המחוקק לעריכתו, ואין כאן כל מעשה רצוני מכוון ושרירותי של השוטרים כלפי המערער, ולא הוכחה ולא נטענה גם כל פגיעה שפגעו השוטרים בו או ברכושו. לפיכך אין זה המקרה שניתן לפסול בו את הראיה..." (בפסקה 4). עם זאת, פסק דין זה ניתן לפני ההלכה שנקבעה בעניין בן חיים.
- לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת אופי הפגמים שנפלו בחיפוש בביתו של הנאשם וכן את הפסיקה הרלוונטית, הגעתי למסקנה כי בנסיבות הכוללות של המקרה דנן, אין מקום לפסול את הראיות שהושגו בחיפוש ואת תוצריהם וכן את תוצרי החדירה לחומרי המחשב של הנאשם. זאת, מאחר שהפגמים שנפלו בחיפוש לא פגעו באופן מהותי בזכות הנאשם להליך הוגן, הם אינם עומדים בליבת העניין ואינם נוגעים לאמיתות תוכן הראיות שהושגו במהלך החיפוש ובעקבותיו והם אינם חמורים במידה אשר תצדיק את פסילת הראיות, בשים לב גם למידת ההשפעה של ההפרות על הראיות שהושגו ולעניין הציבורי שבקבלת הראיות.
כמו כן, חלק ניכר מטענות הנאשם גם בעניין תוצרי החדירה למכשיר הנייד שלו, לארנק הדיגיטלי שלו ולמחשב האישי שלו, שנתפסו על ידי המשטרה, נוגע/ות בעיקר לאישום השני בכתב האישום, בגין העבירה של הלבנת הון – אשר ממנה, כפי שיובהר בסוף הכרעת הדין, החלטתי לזכות את הנאשם, אם כי מנימוקים המתייחסים לגוף האישום השני.