"היעדים החברתיים, אותם מבקשת החברה להשיג באמצעות המשפט הפלילי, עולים בקנה אחד עם הכרה באחריות פלילית אישית של התאגיד. בחברה המודרנית, התאגיד הוא בסיס עיקרי לפעילות אנושית. ישנן מדינות בהן יש יותר תאגידים מבני אדם. במקום שבמסגרת התאגיד מתרחשת התנהגות הנתפסת על-ידי החברה כעבריינית - העלמת מס, הפרת חוקי תכנון ובנייה, ניהול פעילות הנוגדת את המוסר הציבורי (סרסרות לזנות) וכיוצא בהם - מקדמים את הערכים שהחברה רוצה להגן עליהם על-ידי הטלת אחריות פלילית אישית על התאגיד. בכך מקדמים מטרות של מניעת הישנות העבירות והרתעה.".
הדגישה את הדברים גם כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נז(5) 799 (2003, להלן: עניין תורג'מן), בפסקה 12 לפסק דינה בעמ' 810:
"בצד חשיבות ניהולו של ההליך הפלילי כערך כללי הולכת ומשתרשת התודעה בדבר החשיבות הכללית שבהטלת אחריות פלילית על תאגיד. אמנם, סוגיית האחריות הפלילית המוטלת על תאגיד נודעת כסוגיה מורכבת וטעונה קשיים מושגיים וערכיים ....אולם חרף הקשיים המוכרים הנלווים לכך נקבעה אחריות פלילית לתאגיד בסעיף 23 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והתפיסה המצדדת באכיפת אחריות כזו הולכת ומשתרשת במשפט עם התחזקות מעמד התאגידים במשפט המודרני והתודעה המחייבת הכפפתם למערכת נורמות התנהגות אשר יבטיחו כיבודם של ערכים חיוניים לחברה והתאמה לתפיסות החיים הנוהגות.".
(הדגשה הוספה – מ' א' ג').
עמדה על כך גם כב' השופטת ד' ברק-ארז בבג"ץ 4395/12 דרור כהן נ' פרקליטות מחוז מרכז (פורסם בנבו, 2012, להלן: עניין הרכבת),
"אכן, כיום, העיקרון של אחריות פלילית של תאגידים הוא יסוד מוסד במשפטנו .... הטעמים להכרה בו הם פרגמאטיים בעיקרם – מרכזיותם של תאגידים בפעילות הכלכלית והחשש שאי-הכרה באחריות פלילית של תאגידים תאפשר למעשי עבירה לחסות תחת המסך האטום של המבנה התאגידי".
מרדכי קרמניצר וחאלד גנאים, "האחריות הפלילית של תאגיד" בתוך ספר שמגר, עמ' 33 (חלק ב', תשס"ג-2003, להלן: קרמניצר וגנאים, אחריות התאגיד), מנתחים בהרחבה במאמרם את יסודות ועקרונות דיני העונשין ומבהירים כי הטלת אחריות פלילית על התאגיד עונה על עקרונות אלו. תחילה מבהירים המחברים כי המעורבות הגוברת של התאגידים בחיי החברה והפרט היא שהביאה לצורך בהטלת אחריות פלילית עליהם. לדבריהם (עמ' 42 למאמר):
"בעקבות ריבוי התאגידים, גידול השפעתם בחיים הכלכליים והחברתיים ומעורבותם באסונות שפוקדים את החברה, גבר הצורך בהתייחסות שונה אל התאגיד ובהטלת אחריות משפטית עליו. בענין זה יש לציין כי השיקולים שהובילו לשינוי העמדה היו בעיקר שיקולים פרגמאטיים. בתי המשפט לא ניגשו אל הסוגיה מנקודת ראות עקרונית ודוגמטית. בתי המשפט לא ייחסו חשיבות רבה לשאלה אם אופיים ותפקידם של דיני העונשין מאפשרים הטלת אחריות פלילית על תאגיד, אלא התיחסו בעיקר לשאלה כיצד ניתן להטיל אחריות פלילית על תאגיד. מבוקשם של בתי המשפט היה, בעיקר התוצאה (הטלת אריות פלילית על תאגיד) ולא עקרונות דיני העונשין."