תורת האורגנים מבוססת על תפיסה של מדיניות משפטית, הגורסת כי תאגיד הכשר לזכויות חייב גם לשאת בחובות דומות לאלו שנושא בן-אדם במהלך פעילותו. אמנם, אין לתאגיד קיום אנושי מעצם טיבו, אך כדי להעניק לו חיות כזאת יש לאזן בין כשרותו ליטול זכויות לבין חובתו לשאת בחיובים. אלה כאלה מוטלים עליו באמצעות האורנים המייצגים אותו. ההענקה של חיות אנושית וכשרות לפעולות משפטיות ללא חבות עלולה הייתה ליצור מצב לא מאוזן, כך שחברה, באמצעות האורגנים שלה, הייתה מרשה לעצמה ביצוע פעולות האסורות על בן-אדם ומוגדרות כבלתי-חוקיות, על ידי הסתתרות מאחורי האורגנים בטענה, כי לא היא אלא הם ביצעו את העוולה.".
בסעיף 47 לחוק החברות אימץ המחוקק את תורת האורגנים ביחס לחברה באופן כללי. סעיף 47 שכותרתו "מעשי האורגן כמעשי החברה", קובע כי: "פעולותיו של אורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה וכוונותיה".
עומדת על כך בר-מור, תאגידים, בעמ' 56:
"חוק החברות פתר את קשיי האנשתה של החברה על ידי הגדרת הקשר בין האורגנים לחברה בסעיף 47: פעולותיו של אורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה וכוונותיה. מבנה משפטי זה מחיל עצמו הן על מצבים של התנהגות תקינה והן על מצבים של התנהגות חורגת, ומשקף את התפישה הריאליסטית של התאגיד, הרואה בו יצור בעל אישיות משל עצמו. הטכניקה של הטלת אחריות על החברה מכוח פעולתו של האורגן מתבצעת על ידי הטלת אחריות ישירה על החברה.".
על עקרונות דומים עמדה אירית חביב-סגל, חברות, בעמ' 139:
"החברה נעדרת תודעה אנושית, והיא פועלת רק באמצעות אורגניה, אלא שעל-פי התפישה הריאליסטית של הפירמה – פעולות האורגן נחשבות כפעולותיה של החברה עצמה, וכן תודעתו של האורגן נחשבת כתודעתה של החברה. זוהי תורת האורגנים. על-פי תורת האורגנים, אישיותה של החברה המסחרית נחשבת לאישיות הזהה לאישיותו של הפרט, למעט מאפיין אחד: החברה, להבדיל מן הפרט הטבעי, אינה פועלת בכוחות עצמה, אלא היא פועלת באמצעות אורגניה.....תורת האורגנים מסיקה אחריות ישירה של החברה עצמה.".
וכן גרוס, חוק החברות, שם בעמ' 235 :
"זיהוי זה של כוונת האורגן עם כוונתה של החברה, איפשר למשפט האנגלי, ובעקבותיו, למשפט הישראלי, לייחס לחברה כוונה פלילית. בכך הועמדה תורת האורגנים כבסיס לקביעת מערך היחסים בין החברה לבין הדירקטוריון, ובין הדירקטוריון לבין גורמים החיצוניים לחברה.....האחריות הפלילית היא אחריות ישירה בגין מעשיהם של האורגנים. התאגיד הוא המבצע בפועל של הפעולות והמחשבה הפלילית היא זו של האורגן המבצע.".