"אכן, מכורח המציאות, הביטוי אורגנים ונושאי-משרה בכירים אחרים בתאגיד הוא אמורפי משהו, ואינו מתווה מסגרת מדויקת ואחידה לדיון. אולם הגיונו ברור. הוא נועד לחבוק את כלל הדמויות המכריעות ואת מוסדות הצמרת של גוף משפטי, האחראים לעיצוב מדיניותו ולהפעלת עיקר פעולותיו כלפי פנים וכלפי חוץ, בלא להתייחס לתוארי התפקידים או המשרות. רשימת התפקידים והמשרות אינה אחידה לכל התאגידים, ובחלקה היא תשנה פנים בהתאם למבנה הארגון, לאופי הפעילות ולאופן חלוקת הכוחות והסמכויות של הגוף נשוא הבחינה. גם שיקולי מדיניות משפטית יטלו לא אחת חלק בקביעת המסגרת, ומטבע הדברים יגבר משקלם במקרי הגבול.".
קרמניצר וגנאים, אחריות תאגיד, סבורים, בדומה, כי אין לקבל את המבחן ההיררכי או הפונקציונאלי כמבחנים בלבדיים, ויש לאמץ מבחן היררכי-פונקציונאלי. קרי: הרחבה מסוימת של קבוצת בעלי המשרות הבכירות, תוך צמצום היותם אורגנים רק למעשיהם הנעשים על ידיהם כבעלי פונקציה של התאגיד. האורגנים של התאגיד הינם גם מנהלי סניפים ואף מנהלי מחלקות, אך לא עובדים זוטרים וזאת, רק כשיש בידיהם סמכות עם שיקול דעת (שם בעמ' 87-88). בתזכיר התיקון מוצע להבהיר עניין זה. בעמ' 2 לתזכיר נאמר כך:
"בתיקון מוצע לחדד ולהבהיר מבחנים קיימים בפסיקה בנוגע לזהות האורגן שמעשיו ומחשבתו הפלילית יחשבו מעשיו ומחשבתו של התאגיד. בין היתר, ההצעה כוללת הגדרה ברורה ותחומה למבחן הפונקציונאלי וכן קביעת תנאי על פיו אחריות התאגיד לא תוטל כאשר האורגן לא התכוון להיטיב עם התאגיד, והמעשה לא היה לפי טיבו מעשה המיטיב עם התאגיד. כן כוללת ההצעה הוספה של חובת פיקוח של התאגיד למניעת ביצוע עבירות מסוימות על ידי גורם הקשור לתאגיד. עולה איפוא כי, ההצעה כוללת איזונים שונים שמחד מצמצמים אחריות פלילית לעומת המצב הקיים, ומאידך מרחיבים אותה בצורה ראויה ומתאימה יותר להטלת אחריות פלילית על תאגידים במציאות של ימינו.".
כאמור, במקרה זה, על פי כתב האישום, אהרונסון, וייס והירש הם אורגנים העונים על שני המבחנים גם יחד.
3.2.3.ב. האם דבר החקיקה לא התכוון להוציא מתוכו אחריות של תאגיד בפלילים
התנאי השני, שיש לעמוד עליו כדי לקבוע מכוח תורת האורגנים כי תאגיד אחראי בפלילים לפעולות אורגן, הינו, האם מדובר בעבירה שהמחוקק התכוון כי תיוחס גם לתאגיד. לאור סעיף 23 לחוק העונשין, ולאור הבסיס הרעיוני בהטלת אחריות פלילית על תאגידים, נראה כי מרבית העבירות ייחוסו גם לתאגידים במקרה בו האורגן ביצע את העבירה. כמובן, למעט עבירות הנוגעות אך ורק לבן אנוש כגון אונס או ביגמיה, שמטיבן וטבען לא ניתן לייחס לתאגיד. עמד על כך כב' השופט ברק בעניין מודיעים (בפסקה 18 לפסק דינו, בעמ' 390):