"אכן, נקודת המוצא העקרונית צריכה להיות, כי כל נורמה הקובעת תוצאות משפטיות באשר לאדם, חלה גם על תאגיד. יש להניח אפוא, כי תכלית החוק היא להחילו גם על תאגיד. רק כאשר מתבקשת "כוונה אחרת" - כלומר, כאשר תכליתו של החוק הרלוואנטי אינה עולה בקנה אחד עם החלת הנורמה על תאגיד - יש מקום לסטייה מהגישה הכללית, תוך צמצום תוצאות הנורמה לבן-אדם, בשר ודם, בלבד.".
כב' המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין עמד על מבחן זה בעניין מליסרון (בפסקה קיט' לפסק דינו):
אשר למבחן הראשון, כידוע, סעיף 4 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 קובע, כי ככלל, כל מקום בו מתייחס המשפט הישראלי ל"אדם", יחולו החוק או הוראת המנהל גם לגבי תאגיד; אין חולק כי הדברים נכונים גם לעניין הטלת אחריות בפלילים, והעניין מעוגן בשיטת משפטנו משכבר הימים... עם זאת, כאשר מדובר בעבירות בעלות אופי "אנושי", כגון ביגמיה, אונס וכיוצא באלה, צוין בעבר כי אין מקום להחיל את תורת האורגנים ולייחס לתאגיד את התנהגותו ומחשבתו הפלילית של האורגן...., וגם לכך חובר השכל הישר בדוגמאות אלה. אך יתכנו גם מקרים אחרים; עיון בפסיקת בית המשפט זה מעלה, כי עד כה לא נעשה שימוש במבחן זה על מנת לשלול תחולתה של תורת האורגנים מכל וכל, והדיון, ככל שהיה, נשא אופי תיאורטי בלבד....כך למשל, אף בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, אשר ניתן לכאורה לטעון כי היא בעלת אופי "אנושי", נמצא כי יש למצוא את התאגיד חייב בפלילים, לעניין הפרת פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970 והתקנות על פיה (רע"פ 8174/05 דורון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2005); .... לכך אוסיף, כי ספק רב אם יש מקום לקביעה קטגורית, ויש לבחון כל מקרה לגופו.".
כך גם כב' השופטת שטרסברג כהן בע"פ 5734/91 מדינת ישראל נ' לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ, פ"ד מט(2) 4 (1995, להלן: עניין לאומי ושות'), שם קבעה כי : "עקרונית, כל עבירה פלילית אשר האינטרסים המוגנים על-ידיה עשויים להיפגע על-ידי התאגיד מטילה אחריות פלילית על התאגיד.".
נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי את העבירות המיוחסות לנאשמת ובהן מתן שוחד והלבנת הון, ניתן לייחס לתאגיד.
3.2.3.ג. העבירה בוצעה במסגרת תפקידו של האורגן
מבחן זה מחייב כי האורגן ביצע את העבירה במסגרת תפקידו בחברה. כמובן שאין בכך כדי לומר כי תפקיד כלשהו בחברה כולל ביצוע עבירות. על כך עמד כב' השופט י' קדמי בעניין נחושתן. יש להבחין בין סמכויות האורגן, שאינן כוללות לעולם סמכות לבצע עבירה, לבין תפקידו של האורגן בתאגיד במובחן מהיותו גם אדם פרטי. היינו, הכוונה היא להבחין בין מעשים שביצע האורגן במסגרת עבודתו או כהונתו בחברה לבין ענייניו האישיים. תנאי זה נובע גם הוא מתורת האורגנים עצמה. אם האורגן לא פעל כאורגן, אלא במישור האישי, אין לראות בהתנהגותו ומחשבותיו את אלו של התאגיד. כפי שציינה כב' השופטת שטרסברג-כהן בעניין לאומי ושות' (פסקה 26 לפסק דינה בעמ' 27):