כך, בעניין מודיעים הדגיש כב' השופט א' ברק כי התורה נדרשת אך ורק כדי לייחס אחריות פלילית לתאגיד (פסקה 5, עמ' 379):
"במשך השנים התפתחה "תורת האורגנים", אשר נועדה להתגבר על היעדרו של מימד אנושי לחברה ובכך לאפשר לה לקיים את דרישות החוק באשר לקיום תכונות אנושיות הדרושות לשם הטלת אחריות או לשם מתן הגנה או חסינות מאחריות (אזרחית, פלילית או אחרת.... על-פי תורה זו- שאינה מוגבלת לתחום הפלילי, אלא חלה בכל התחומים.... היסוד הנפשי שמתקיים אצל האורגן נתפס כיסוד הנפשי של התאגיד. בדומה, הרכיב ההתנהגותי האקטיבי שמתקיים אצל האורגן נתפס כרכיב ההתנהגותי האקטיבי של התאגיד .... באמצעות תורה זו ניתן לייחס לתאגיד - חרף היעדר תכונות אנושיות- מחשבה ומעשה של האורגן, ובכך ניתן לקיים את הוראותיו של כל דין (או חוזה), המתנה תוצאה משפטית בקיום תכונות אנושיות אלה. ודוק: תורת האורגנים לא נועדה להטיל על תאגיד אחריות בגין אחריותם של האורגנים. לשם כך קיימת הדוקטרינה של אחריות שילוחית. תורת האורגנים יוצאת מתוך ההנחה כי קיימת נורמה משפטית המתייחסת אל התאגיד. על פיה נובעות תוצאות מסוימות (בין שעניינן הטלת אחריות, ובין שעניינן פטור או הגנה מאחריות, ובין שעניינן אחר), אם מתגבשות אצל התאגיד תכונות אנושיות, כגון מחשבה פלילית (מודעות, כוונה), פעולה אקטיבית וכיוצא באלה. תורת האורגנים גורמת לכך כי התאגיד יוכל לקיים תכונות אנושיות אלה. על כן עשוי תאגיד להיות אחראי (אזרחית, פלילית או אחרת) גם אם האורגן עצמו אינו אחראי. אחריותו של התאגיד לפעולות האורגן אינה אחריות שילוחית, ואין היא מותנית באחריותו של האורגן. אכן, בעוד שמעביד או שולח אחראי שילוחית רק אם העובד או השלוח אחראי (במובן המהותי) אישית, אין תנאי זה נדרש באחריות התאגיד להתנהגות האורגן .... אחריותו של התאגיד לפעילות האורגן היא אישית, תוך שבאמצעות הפעולות והמחשבות של האורגן עולה בידי התאגיד לקיים את יסודות הנורמה המשפטית אותה מבקשים להחיל עליו."
(הדגשה הוספה – מ' א' ג')
והוסיף (פסקה 5 לפסק דינו בעמ' 381):
"התאגיד אחראי משום שנתקיימה פעילות 'אישית' ומשום שקיים יסוד נפשי 'אישי' אצל האורגן, ואלה נמצאים כמספיקים לשם הטלת אחריות אישית על התאגיד....התאגיד אחראי לפעולה האקטיבית וליסוד הנפשי שהתגבשו אצל האורגן"
(הדגשה לא במקור)
ועוד הוסיף (בפסקה 14 לפסק הדין, בעמ' 388):