"האחריות הפלילית האישית של התאגיד מתגבשת בשל מילוי הוראות הנורמה הפלילית הרלוואנטית. לשם כך יהא צורך, לרוב, ביישום תורת האורגנים, לפיה "נייחס" לתאגיד מחשבות ופעולות של אורגנים המשמשים בו.".
גרטנברג, במאמרה: ברגים במערכת, מבהירה גם היא שימוש זה במונח זהות (שם בעמ' 654):
"דוקטרינה זו [תורת האורגנים בחוק העונשין] באה לתת מענה למגבלות האחריות השילוחית במשפט הפלילי, על ידי הטלת אחריות פלילית ישירה על התאגיד, באמצעות חיקוי הטלתה על בני אדם הרציונל להטלת האחריות הפלילית לפי תורת האורגנים הוא הנחת זהות בין הפעולה והחשיבה של גורמים מסוימים בתאגיד (האורגנים) ובין התנהגות התאגיד עצמו, ולכן היא גם מכונה דוקטרינת "האני האחר (alter ego). הזיהוי הוא שמאפשר את הטלת האחריות על תאגיד בשל עצם ביצוע העבירה ולא להסתפק בבחינת התקיימותה של אחריות שילוחית"
(הדגשות במקור)
על כן, על אף שימוש במילים כמו מבחני זהות והזדהות, רואים אנו כי אלו נדרשים לצורך הבחינה מי יהיה האורגן שמעשיו ייוחסו לתאגיד, בגין אלו מעשים וכיו"ב, ואין בכך כדי להשליך על יחסי האורגן והתאגיד בהמשך הדרך, לאחר ייחוס העבירה לתאגיד. אין שום רמז לזהות והזדהות של התאגיד עם האורגן לאחר מכן, פרט להיותו של האורגן אורגן, באמצעותו ממשיכה החברה לפעול. כלומר – אין מדובר בזיהוי מתמשך בין האורגן לחברה, אלא הטלת אחריות על החברה מכוח התנהגות האורגן ומחשבותיו, הנבחנת בעת התגבשות או ביצוע העבירה.
הנאשמת טענה כי לא יתכן להפריד בין האורגן לתאגיד, היינו לא ניתן ליתן חסינות לאחד ולהרשיע את האחר כאשר מדובר בישות אחת והשוותה זאת לאדם בשר ודם. אין לקבל טענה זו. מדובר ב"האנשת" יתר של התאגיד. אין מדובר בגוף אחד, אלא בייחוס התנהגות ומחשבות של בן אנוש לתאגיד, כפי שהיטיב לתאר כב' השופט י' קדמי בעניין נחושתן (שם בעמ' 124):
נעמן [ בן האנוש] ונחושתן [התאגיד] נושאים, כל אחד בנפרד, באחריות פלילית אישית למעשיו של נעמן כאורגן של נחושתן. אחריותם היא אישית ועצמאית כאילו היו שניים, כאשר ההתנהגות העומדת בבסיסה היא "משותפת" כאילו היו אחד. אחריותם של נעמן ושל נחושתן היא אפוא אחריות ישירה של "עבריין עיקרי", כאשר העבירה נעברה על-ידי שניהם ב"משותף ולחוד". אכן, כאמור, אחריותו של התאגיד נעוצה במעשהו של האורגן, ולכאורה – רק התאגיד הוא העבריין. שהרי הוא זה שעשה את המעשה "באמצעות" האורגן המשמש לו ראש וידיים, ואין מקום להפרדה בין ה"ראש והידיים" לבין ה"ישות" שהראש והידיים הם ראשה וידיה. ברם, עמדה זו נכונה כאשר מדובר ב"אדם" שהוא בן אנוש, שאז בפנינו "ישות" אחת, ואין היא נכונה כאשר מדובר בגוף פיזי המשרת בעת ובעונה אחת שתי "ישויות" משפטיות נפרדות: שלו ושל התאגיד שבמסגרתו הוא פועל. ... אכן, אחריותה של נחושתן הינה אחריות אישית למעשה שביצעה "באמצעות" נעמן, ומערכת היחסים שבין השניים – נעמן ונחושתן – מאחדת אותם ל"ישות" אחת בעניין זה. ברם "איחוד" "ישויות" זה, הינו מיוחד במינו: מצד אחד – הוא אכן יוצר "ישות" משותפת של "תאגיד-אורגן", הפועלת כגוף עצמאי, אך מצד אחר – הוא מותיר "ישות" נפרדת לאורגן, שנותר "אדם" גם כאשר הוא פועל כ"תאגיד".