טרם אדון בזכויות התאגיד בפלילים, יש להתייחס בקצרה לזכויות תאגידים בכלל, שכן, כפי שנראה, מהבסיס הרעיוני למתן זכויות לתאגידים ניתן לגזור את היקף הזכויות בכלל, וזכויות התאגיד כנאשם בפרט.
כאמור, נקבע כי זכויות חוקתיות יחולו על תאגידים, ככל שזכויות אלו מתיישבות עם טיבו וטבעו של התאגיד (ראו לעניין זה דברי כב' הנשיא א' ברק בבג"ץ 4593/05 בנק המזרחי נ' ראש הממשלה (פורסם בנבו, 2006, להלן: בג"ץ בנק המזרחי), בפסקה 10 לפסק דינו, בהתייחס לזכות החוקתית של הקניין שבחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו: "הדיבור 'אדם' בחוק היסוד כולל גם אישיות משפטית שאינה בן אדם, ובלבד שמהותה של הזכות המוענקת בחוק היסוד וטבעה של האישיות המשפטית שאינם אדם, עולים בקנה אחד עם מסקנה זו..... הפעילות באמצעות גופים משפטיים שאינם בני אדם היא אלמנטרית בחברתנו. אין להלום חברה מודרנית בלעדיהם. מניעת זכויות אדם מגופים אלה תיפגע קשות במירקם החיים המודרניים" (עוד ראו:Marius Emberland, The Human Rights of Companies: Exploring The Structure of ECHR Protection (2006)). כך, האמנה לזכויות האדם מ-1950: Convention for the Protection of Human Rights and Fundamental Freedoms as amended by Protocols No. 11 and No. 14, Rome, 4.XI. 1950, ובה הזכות למשפט הוגן (הקבוע בסעיף 6 לאמנה) פורשה כמעניקה זכויות אדם גם לתאגידים.
עם זאת, הוסיף כב' הנשיא ברק וציין, בבג"ץ בנק המזרחי, בפסקה 10 לפסק דינו:
"נהנית אישיות משפטית שאינה בן-אדם, כגון תאגיד המוציא לאור ספר או עיתון, מחופש הביטוי החוקתי. כמובן, לעתים מעצם מהותה של הזכות מתבקש כי היא מוענקת רק לבן-אדם. כך, למשל, ההוראה לפיה "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה" (סעיף 5) אינה חלה, מעצם מהותה, על מי שאינו בן-אדם. יתכנו כמובן מקרי גבול, אשר ההכרעה בהם אינה מתעוררת בענייננו. ....אין בכך, כמובן, כדי למנוע מצב דברים שבו היקף ההגנה (במסגרת פסקת ההגבלה) הניתנת לאישיות המשפטית שאינה אדם
יהיה שונה מהיקף ההגנה הניתנת לבן אדם.".
(הדגשה הוספה – מ' א' ג')
היינו, אמנם התאגיד זכאי, כעקרון, לזכויות, אך היקפן עשוי להשתנות מעצם היותו תאגיד, ולא רק בשל העובדה שאינו בן אנוש.
בבסיס הוענקו זכויות אדם לבני אנוש כדי להבטיח להם תנאי חיים הוגנים בהם יוכלו להתפתח, כמו גם מעורבות בתהליכי קבלת החלטות, ללא חשש מהתערבות המדינה בחייהם. לאחר מכן התפתחו הזכויות החברתיות (חינוך בריאות וכיו"ב), הנוגעות לתנאים להתפתחות האדם, וכיום מדברים גם על זכויות רחבות יותר כמו הזכות לאיכות סביבה. כמובן שיש להבחין בין הזכויות הבסיסיות, בהם חובת המדינה היא להימנע מפגיעה בהם, לבין הזכויות החברתיות אותם המדינה צריכה לקדם. הזכויות קשורות לפגיעותו וחולשתו של האדם, בן האנוש, אל מול כוחה של המדינה. הבסיס לזכויות האדם היה הגנה על הפרט מפני ניצול לרעה של כוחה של המדינה ובהמשך הרצון לאפשר לבני האנוש להגשים את ייעודם. גם הזכות להליך הוגן ניתנה תחילה לבני אנוש, להגן עליהם מפני כוחה של התביעה כאשר הם עומדים לדין פלילי, ההליך בו הם עשויים להיפגע באופן הקשה ביותר הן בכבודם, הן בחירותם. למרות זאת הוחלו זכויות האדם בתחילת הדרך, לפחות בחלקם המכריע על תאגידים, מבלי לדון בשאלה האם ההצדקות להענקתם חלות על מי שאינו בן אנוש.