יש הטוענים כי הדבר נובע מנייטרליות זכויות האדם, והעובדה שאין לפגוע באדם שבחר לנצל את זכות ההתאגדות שלו ולהתאגד כחברה (ראו:Vincent S.J. Buccola, "Corporate Rights and Organizational Neutrality", 101 Iowa L. Rev., 499 (2016) ). אולם, כפי שאבהיר להלן, טיעון זה בעייתי כשמדובר בחברות גדולות ותאגידים בינלאומיים שאינם מזוהים עוד, כלל ועיקר עם המייסדים. אז יש לחזור ולשאול האם ראוי להעניק להם זכויות, ואם כן, אילו זכויות ובאיזו מידה.
קיימים גם נימוקים לשלילת זכויות מסוימות מתאגידים. הראשון הוא כי כאשר עוסקים אנו בחברות גדולות, בחברות ענק, החזקות לעיתים מממשלות, לפחות בכל הנוגע לכוחן הכלכלי, ספק אם יש להעניק להם את הזכויות שבמקורן נבעו מחולשת הפרט אל מול הממשלה. על כן, יש הטוענים, כי יש להתייחס ולו לתאגידים הגדולים כחזקים כמו הממשלה, בשונה מבני אנוש, ולא להשוותם, מבחינת זכויות, לפרט החלש (מצב הדברים יהיה שונה כשמדובר בחברות יחיד, אך אז ניתן יהיה לעשות שימוש בדוקטרינה של הרמת מסך לטובת התאגיד, כדי להקנות לתאגיד המזוהה עם בעליו את הזכויות הנתונות לאחרון (כפי שנעשה, למשל בע"א 717/74 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' תחנת הדלק רמת אביב בע"מ, פ"ד כט(1) 799, לעניין שירות מילואים. עוד ראו לעניין זה: חביב-סגל, חברות, שם, בעמ' 290).
נימוק נוסף למנוע מתאגידים זכויות אדם הוא לגבי חברות עסקיות שמטרתן לקידום זכויות כלכליות, מה שיביא לקידומן של אלו על חשבון זכויות צרכנים, עובדים וכיו"ב. Christofer Harding, Uta Kohl & Naomi Salmon, Human Rights in the Market Place: The Exploitation of Rights Protection by Economic Actors (Markets and the Law), 45 (2008), עומדים בספרם על הדברים:
"Politically, the company is the vehicle for, and the embodiment of, capitalism; giving it human rights strongly protects trade, profit and property and reinforces the market economy – often at the expense of other interests, such as those of workers, consumer interests and civil society. Whatever may be the actual reason behind corporate human rights, jurisprudentially it is difficult to justify them"
ועל כן, מסקנת המחברים הינה כי גם אם יש להעניק זכויות לתאגידים יש לשקול את סוגי הזכויות ואופן ההגנה על התאגיד (שם בעמ' 233: