עמדה על כך Anna Grear, Redirecting Human Rights: Facing the Challenge of Corporate Legal Humanity (2010), בציינה (בעמ' 6):
"What we now face is the danger to human rights futures presented by the genesis of a corporation-friendly human rights legal sensibility"
עופר סיטבון, במאמרו: "על בני אדם, תאגידים ומה שביניהם האם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו צריך לחול על תאגידים", קרית המשפט ח', 107, 120 (תשס"ט-2009, להלן: סיטבון תאגידים), עומד גם הוא על החשש מהענקת זכויות חוקתיות לתאגידים, בעיקר זכויות הנובעות מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בעידן בו החשש לפגיעה בזכויות חוקתיות של בני אדם נובע במידה רבה מתאגידים.
אהרן ברק בספרו: כבוד האדם – הזכות החוקתית ובנותיה 863 (2014, להלן: ברק, הזכות החוקתית), עומד, בפרק 30, שכותרתו "זכות הבת להליך הוגן", על השאלה האם ראוי לכלול בגדר הזכויות מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו את הזכות להליך הוגן. לעמדתו, בכל הנוגע לחירות נכללת הזכות להליך הוגן במשפט הפלילי, בזכות לחירות. אולם, במקרה כזה הזכות לא תחול על תאגיד, שגם במסגרת הליך הפלילי חירותו לא מאויימת. קל יותר לגזור את הזכות להליך הוגן מהזכות לכבוד, וגישה זו אומצה בספרות ובפסיקה (בעמ' 869 יש סקירה של הספרות והפסיקה לעניין זה). אולם, גם אם נלך בדרך זו, הרי שהזכות כזכות חוקתית לא תחול על תאגיד. פרופ' ברק עומד על כך בעמ' 878 בציינו כי "הזכות [להליך הוגן] אינה עומדת לתאגיד", כשהכוונה היא לזכות החוקתית הנגזרת מכבוד האדם.
לאור האמור לעיל, יש לשקול, האם יש להעניק לנאשמת את הזכות להליך הוגן, ובכללה זכות השתיקה והזכות למניעת הפללה עצמית. הנאשמת טוענת כי מעצם העובדה שניתנה חסינות לאורגנים שמכוח התנהגותם ומחשבותיהם עומדת סימנס ישראל לדין, נשללות מסימנס ישראל זכותה להליך הוגן. בגדר כך, מפנה סימנס ישראל לשלילת שתי הגנות מרכזיות. האחת, נמנעת ממנה זכות השתיקה, שכן האורגנים מטעמה הודו בחקירה ונמצאים ברשימת עדי התביעה. השנייה, נשללת ממנה הזכות לחסיון מפני הפללה עצמית, שכן משעה שהאורגנים הודו במעשיהם, ניתן יהיה לייחס את התנהגותם ומחשבותיהם לחברה, ושוב זו לא תוכל לשמור על החסיון מפני הפללה עצמית.
רבות נכתב הן על זכות השתיקה, הן על הזכות מפני הפללה עצמית, ומדובר בשאלות מורכבות. מורכבות זו התעצמה עם חקיקת חוקי היסוד והתפיסה כי חוקי היסוד השפיעו על המשפט הפלילי בכלל ועל זכויות נאשמים בפרט. מורכבות זו יש לבחון על רקע השאלה האם יש מקום להעניק זכויות אלו לתאגיד, שעה שהאורגן שביצע את העבירה המיוחסת לתאגיד הופטר מסיבה זו או אחרת. האם אין מדובר כאן בזכויות, שבלשונו של הנשיא א' ברק "קיומה של אישיות בשר ודם חיוני בהן"?