בקנדה מעוגנת הזכות להליך הוגן (the principle of fundamental Justice), בסעיף 7 לצ'ארטר הקנדי (The Canadian Charter of Rights and Freedoms).
במשפט הישראלי מתעוררת השאלה האם הזכות להליך הוגן, ועמה זכות השתיקה והזכות להימנע מהפללה עצמית הן זכויות חוקתיות, בעיקר בעקבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בספרות יש הסבורים כי זכות השתיקה של נאשם וזכותו של אדם שלא להפליל עצמו, הן מזכויות היסוד של האדם הנכללות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעוגנות בזכותו של אדם לכבוד, לחירות ולפרטיות (ראו לעניין זה, זנדברג, זכויות נאשמים, שם בעמ' 36). אחרים סבורים כי זכויות אלה, על אף חשיבותן אינן נכללות בין זכויות היסוד הקבועות בחוק היסוד. כך לגבי זכויות נאשם בן אנוש.
המחלוקת גוברת מקום שמדובר בתאגיד. זאת, כיון שהזכות להליך הוגן שאינה נמנית על הזכויות המפורשות בחוק, נגזרת כזכות חוקתית, לדעת אלו הרואים בה זכות כזו, מהרצון החופשי ומכבוד האדם, זכויות, שיש מחלוקת האם הן עולות בקנה אחד עם התאגיד כגוף משפטי (ראו לעניין זה: סיטבון, תאגידים, שם בעמ' 114).
כמובן שבמסגרת הליך זה אין מקום להכריע בעמדות השונות. גם אם אין מדובר בזכויות חוקתיות בכלל, וגם אם אין זכויות חוקתיות מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חלות על תאגיד (כפי שציינתי לעיל), הרי שאין ספק, כלשונה של כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן, כי: "קביעות אלה, גם אם אינן נכללות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, זוכות למשנה תוקף בהשראת החוק, שהעלה את זכותו של האדם לחירות, לכבוד ולפרטיות, לדרגת חשיבות עליונה (בג"ץ 6319/95 יוסף חכמי נ' שופטת בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, נא(3) 750, 755 (1997, להלן: עניין חכמי).
עמד על הדברים גם כב' השופט א' א' לוי בעניין באר שבע, שם, בעמ' 156: "מאז ומתמיד נהנתה הזכות [להליך הוגן] ממעמד רם, ועם חקיקתם של חוקי-היסוד הוכרה כזכות חוקתית הנגזרת, לשיטתם של אחדים, מן הזכות לכבוד....ולשיטתם של אחרים – מן הזכות לחירות" (לגישות השונות לחוקתיות הזכות להליך הוגן ראו, למשל: אהרן ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי: פרשנות חוקתית, 432-431 (תשנ"ד-1994); ברק, הזכות החוקתית; עמנואל גרוס "הזכויות הדיוניות של החשוד או הנאשם על-פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו", מחקרי משפט יג, 155, 170-169 (תשנ"ו); בועז אוקון ועודד שחם, "הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי" המשפט 5, 11 (1995).