ככל הנראה הזכות החוקתית להליך הוגן, הנגזרת מהזכות לחירות או מהזכות לכבוד לא יחולו על תאגיד. עם זאת, נראה כי אין מקום לשלול היבטים שונים של הזכות להליך הוגן מתאגיד, ככל שטיבה וטבעה של הגנה מסוימת או הסדר מסוים, מתאימים לכך ובמידה הנגזרת מהעובדה שמדובר בתאגיד. כיון שהזכות להליך הוגן הנה זכות כוללת, אעבור לבדוק את ההסדרים הפרטניים, לתחולתם טוענת הנאשמת במקרה שלפניי: זכות השתיקה והזכות מפני הפללה עצמית.
4.2.1 זכות השתיקה והזכות (החסיון) מפני הפללה עצמית
4.2.1.א. מהות הזכויות והבסיס הרעיוני להן
הזכות או החיסיון מפני הפללה עצמית פירושה שאדם לא יאולץ להעיד כי ביצע עבירות פליליות או למסור ראיות ומסמכים שיפלילו אותו. גם הלכה זו מבוססת על מקורותינו, בדברי חז"ל לפיהם "אין אדם משים עצמו רשע" (תלמוד סנהדרין, דף ט' עמוד ב'). רש"י פירש זאת כאיסור על קבלת הודאה של אדם. הרמב"ם עמד על הבסיס הרעיוני לכלל זה (יד החזקה, הלכות סנהדרין, פרק י"ח, הלכה ו'):
"הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה, שמא נטרפה דעתו בדבר זה. שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמם מעל הגגות, שמא כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג.".
על חשיבות הכלל, התפתחותו והפרשנויות השונות לו, לרבות בהשוואה לדיני הראיות המודרניים עמד בהרחבה כב' השופט נ' הנדל בע"פ 4179/09 מדינת ישראל נ' אלכסיי וולקוב [פורסם בנבו] (2010, פסקה 3 לפסק דינו). לפרשנות וניתוח ההלכה ראו: שמשון אטינגר, ראיות במשפט העברי, 223-222 (2011).
נקודת המוצא של ההליכים המשפטיים בכלל והפלילים בפרט היא חתירה לאמת. ההליך הפלילי, ככלל, סובב סביב שחזור האירוע העובדתי. שחזור ההתרחשויות, הגעה לחקר האמת, מהווה תנאי למימוש של הזכויות המהותיות של הנאשם. תכלית דיני הראיות, הנובעת מכך, היא חשיפת האמת או שחזור המסכת העובדתית (על תכלית זו של דיני הראיות לעומת הגישה הכלכלית לדיני הראיות בראייה ביקורתית, ראו: טליה פישר, "דיני הראיות בראי התאוריה", עיוני משפט לט 107 (2016, להלן: פישר, דיני הראיות). דיני הראיות קובעים את הכלל לפיו יש להביא לפני בית המשפט את כל הראיות. כך קובעת אצלנו פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות), בסעיף 1 את האפשרות להזמין כל אדם לעדות (בכפוף לחריגים). סעיף 2 לפקודת הראיות קובע כי הכל כשרים לעדות (למעט חריגים בסעיפים 3 ו-4 הנוגעים לקרובי משפחה מדרגה ראשונה ואינם מענייננו).כך גם במקורותינו, שנאמר: "ונפש כי-תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע, אם-לוא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה, א' - לפרשנות הסעיף ראו, אביעד הכהן, על זכות השתיקה ותוצאותיה, דעת, פרשת ויקרא, תשס"ח, ניתן לצפייה ב: http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/315-2.htm).