במקרה בו עומדים לדין יחדיו התאגיד והאורגן (או כמו במקרה שלפניי היו עומדים לדין יחדיו לולא החסינות), יש לזכור כי בסופו של יום, מבצע העבירה הוא בן אנוש, האחריות של התאגיד נגזרת או נספחת למעשיו שלו, על כן אם האורגן בן האנוש מודה, אזי ניתן לייחס את מעשיו לתאגיד, גם אם בכך נמנעת מהתאגיד זכות השתיקה, ואם מסר מסמכים המבססים את אשמו, ניתן לקבל אותם, גם אם התאגיד, לו היו מתבקשים ממנו, היה טוען לחסיון מפני הפללה עצמית.
יש לזכור כי הבסיס הרעיוני המרכזי לזכות השתיקה, כפי שהבהרתי לעיל, נוגע לרצון להגן על הנאשם מפני הודאות שווא. זכות זו מניחה את האדם, בן האנוש, לבדו בחדר החקירות, בלחץ מעצם המעמד, נענה לדרישות חוקריו ומודה במה שלא ביצע או "הטרילמה" על דוכן העדים. לצורך כך הוענקה זכות השתיקה. שיקולים אלו אינם קיימים כשמדובר בחברה שאינה יכולה להיעצר כלל ועיקר, וההחלטות מתקבלות במשרדי החברה. כמובן, שלגבי האורגן, שוויתר על זכותו לשתוק והודה, יחולו כל המבחנים החלים על הודאה לרבות התוספות הראייתיות הנדרשות לה (יש הטוענים כי על התוספות הראייתיות להודאה להחליף את זכות השתיקה (ראו: Wagner, Corporate Right to Remain Silent, שם בעמ' 521). אולם, מקום ששוכנע בית המשפט כי ההודאה עומדת במבחנים אלו והייתה חופשית ומרצון, אזי ניתן לייחס את מעשה האורגן לתאגיד, גם אם יש בכך פגיעה בזכות השתיקה של התאגיד.
עד כה עמדתי על השיקולים שיש לקחת בחשבון. אולם, יישום שיקולים אלו למקרה שלפניי יוכל להיעשות רק בתום ההליך העיקרי, שכן בשלב זה עדי המדינה כבר העידו במשטרה, אך טרם נשמעה עדותם בבית המשפט. כך, יתכן כי בסופו של יום לא נזקק לעדויות עדי המדינה משיהיו בידי המדינה ראיות אחרות להרשעת הנאשמת (בוודאי בשלב זה כשחלק מהנאשמים שהורשעו יעידו מטעם התביעה), תתכן גם אפשרות אחרת לפיה בית המשפט לא ייתן אמון בדברי עדי המדינה, ואז ממילא יוכרע התיק על סמך ראיות אחרות (או העדרן).
אם, בסיום ההליך יתברר כי ניתן להרשיע את הנאשמת רק על סמך עדויות עדי המדינה, ורק אם בית משפט ייתן אמון בעדותם, רק אז יהיה מקום לדון בשאלה האם יש מקום להעניק לתאגיד את זכות השתיקה והזכות מפני הפללה עצמית ולבחון האם עדויות עדי המדינה פוגעים בזכותה של הנאשמת לאי הפללה עצמית, שכן יש לזכור כי אין מדובר במקרה בו הנאשמת מוזמנת לחקירה או לבית המשפט וטוענת לאי הפללה עצמית, אלא במצב בו עדי המדינה דיברו, וכעת טוענת הנאשמת כי עצם עדותם מהווה פגעה בזכות להימנע מהפללה עצמית. לעניין זה יש להדגיש עוד כי הנאשמת טענה כי שיתפה פעולה בחקירה ומסרה את כל המסמכים שהיו בידה, וגם לעניין זה עולה השאלה האם כעת היא רשאית לטעון כי נפגעת זכותה שלא להפליל את עצמה. אולם, כאמור, עניינים אלו יתבררו רק בסיום ההליך העיקרי.