בעניין יששכרוב, שם נקבע, לראשונה, כלל הפסילה הפסיקתי, קבע בית המשפט את השיקולים שיש לשקול, והם אותם שיקולים עליהם עמדו בהצעת חוק ההגנה מן הצדק. בעניין יששכרוב עמד בית המשפט העליון על האינטרסים המתנגשים בסוגיית קבילות ראיות שהושגו שלא כדין. בית המשפט ציין כי ייעוד ההליך הפלילי בהגעה לחקר האמת כדי לקבוע האם חייב הנאשם בדין. אולם, בית המשפט הוסיף כי הרשעת שווא מזה, או זיכוי מוטעה מזה, פוגעים גם הם בעשיית הצדק ובמלחמה בעבריינות. על כן נקבע בעניין יששכרוב כי המטרה של חשיפת האמת כדי להביא עבריינים לדין אינה יכולה להביא לפגיעה בזכויות הנאשמים ובהוגנות ההליך, שגם הן תכליות חשובות בשיטת משפט דמוקרטית. בית המשפט קבע שם כי לצד החתירה לגילוי האמת ולמיגור הפשיעה יש לשמור על טוהר ההליך הפלילי ועל זכות הנאשם להליך הוגן (לסקירת דוקטרינת הפסלות בארה"ב ובקונטיננט ראו: Neira Pena, Corporate Criminal Liability, שם, בעמ' 206).
ההליך של פסילת ראיות שהושגו שלא כדין, הוא למעשה מקרה פרטי של הגנה מן הצדק שהוסדר בפסיקה (למרות שבהצעת החוק בה תוקן החסד"פ והוספה ההגנה מן הצדק, לא הייתה התיחסות לדוקטרינה זו (על היחס הראוי בין הדוקטרינות ראו: בועז סנג'רו, "היש בכוחה של "ההגנה מן הצדק" לעשות צדק? (בעקבות הסדרת ההגנה בחוק סדר הדין הפלילי)", הסניגור 125, עמ' 4, 6, להלן: סנג'רו, לעשות צדק). לעניין היחס בין הגנה מן הצדק לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, ראו דברי כב' המשנָה לנשיא, השופטת מ' נאור בע"פ 10477/09 מוחמד מובארק נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 2013, להלן: עניין מובארק, בפסקה 153 לפסק דינה).
ישגב נקדימון, הגנה מן הצדק 25-24 (מהד' שנייה,2009, להלן: נקדימון, הגנה מן הצדק), מונה, את המקרים הטיפוסיים בהם חלה ההגנה מן הצדק, וביניהם: "העמדתו של אדם לדין בעקבות הליכי חקירה או תפיסה פגומים או פסולים". למעשה אלו הם מקרים הנדונים תחת הדוקטרינה של כלל הפסילה.
זאב סגל ואבי זמיר, "הגנה מן הצדק באור חוק סדר הדין הפלילי – סדר חדש של הגינות משפטית" בתוך: הפרקליט – ספר דוד וינר – על משפט פלילי ואתיקה 231, 257 (2009), להלן: סגל וזמיר, הגנה מן הצדק בחוק), עמדו על כך שמכוח עיגון ההגנה מן הצדק בחקיקה יש לתת משקל לזכות הנאשם להליך הוגן, וכדוגמא למקרה בו כך נעשה, מביאים המחברים את עניין יששכרוב הנוגע לכלל הפסילה הפסיקתי:
"האיזון העקרוני לעניין ההגנה מן הצדק אמור לשקף את מעמדה החוקתי הנכבד של הזכות להליך הוגן. מעמד זה ייגזר מהכרתה של זכות זו בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו...הכרת המחוקק בהגנה מן הצדק יכולה להיחשב כהגשמתו, הלכה למעשה, של חוק-היסוד. עצמתה של הזכות להגנה מן הצדק אינה עושה את הזכות למוחלטת, אולם היא נותנת בידה משקל כבד להיאבק על הבכורה במקרה מתאים.