הבסיס הרעיוני להגנה זו הוא הגנה על זכותו של הנאשם להליך ראוי והוגן ו"מבטאת את אחריותה הרחבה של מערכת המשפט לתקינות שלטון החוק, הכוללת פיקוח על פעולות מנהליות של רשויות המדינה וסירוב להכשיר התנהגות הפוגעת בזכויות הפרט, או בשלטון החוק, גם בהיעדר פגיעה צפויה בהגנתו של הנאשם" (קיטאי-סנג'רו, הגנה מן הצדק, עמ' 517).
כפי שציינתי, קיים אינטרס ציבורי ביושרה והגינותה של מערכת אכיפת החוק, אינטרס נפרד מהאינטרס של שמירה על החברה, והבאת עבריינים לדין (ראו לעניין זה: נקדימון, הגנה מן הצדק, שם בעמ' 25-24).
קיימים שלושה מודלים אפשריים לפעולת בית המשפט בבחינת טענות הגנה מן הצדק. הראשון, מודל הסמכות הטבועה של בית המשפט למנוע שימוש לרעה בהליכים, השני, המודל המנהלי לפיו דוקטרינת ההגנה מן הצדק מהווה ענף של ביקורת שיפוטית על רשויות התביעה ראו לעניין זה: רענן גלעדי, "בית המשפט הפלילי בשבתו כבג"ץ – הלכת ניר עם כהן ודוקטרינת הביקורת המינהלית בפלילים", חלק א', הסניגור 190, בעמ' 4 (2013) חלק ב, הסניגור 202, בעמ' 4 (2014); רענן גלעדי, "דוקטרינת הביקורת המינהלית בפלילים", בתוך: ספר אליהו מצא, 529 (אהרן ברק, אילה פרוקצ'יה, שרון חנס ורענן גלדי, עורכים, 2015). עוד ראו ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ [פורסם בנבו] (2013). המודל השלישי הוא המודל החוקתי, לפיו ההגנה מן הצדק הינה סעד חוקתי הניתן לנאשם בגין פגיעה בזכויותיו החוקתיות.
על הבסיס הרעיוני להלכה, המודלים האפשריים לעיגונה; על המבחנים שיש לקבוע בהקשר ועל ניתוח הפסיקה נכתב רבות עוד כאשר היה מדובר בדוקטרינה פסיקתית (ראו בין רבים: י' נקדימון, הגנה מן הצדק (מהד' ראשונה, תשס"ד, ומאוחר יותר המהדורה השנייה שנזכרה לעיל); זאב סגל ואבי זמיר, "הגנות מן הצדק כיסוד לביטול אישום – על קו התפר בין המשפט הפלילי למשפט הציבורי", הפרקליט מז, 42 ,44 (תשס"ד); פורת, הגנה חוקתית, שם; מרדכי לוי "עוד על מהות ההגנה מן הצדק ועל המבחן לקבלתה לפני פסק הדין בעניין בורוביץ ובעקבותיו", המשפט י', 353 (תשס"ה); בועז אוקון ועודד שחם "הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי" המשפט ג' 265 (תשנ"ו).
המבחן הכולל שנקבע בעניין בורוביץ, לבחינת תחולת ההגנה מן הצדק הינו (שם בעמ' 807, בפיסקה 21):
"ההכרעה בשאלה אם המקרה שלפני בית-המשפט מצדיק את החלתה של הגנה מן הצדק, אמורה לשקף איזון נאות בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. מן העבר האחד ניצבים האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך, ובהם העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עמהם; הוצאת האמת לאור; קיומם של מנגנוני גמול, הרתעה וענישה; שמירה על ביטחון הציבור; הגנה על זכויותיו של הקורבן הנפגע. ומן העבר האחר ניצבים האינטרסים השוללים, במקרה הקונקרטי, את המשך קיומו של ההליך, ובהם הגנה על זכויות היסוד של הנאשם; פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעתה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד; שמירה על טוהר ההליך השיפוטי; שמירת אמון הציבור בבית-המשפט."