בשנת 2007, תוקן סעיף 149 לחסד"פ והוספה בו טענה מקדמית (סעיף 149(10), ולפיה "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". בהצעת החוק – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 51)(הגנה מן הצדק), התשס"ז-2007 (ה"ח 143, בעמ' 138, להלן: הצעת חוק הגנה מן הצדק), הובהר במפורש כי מדובר בהצעת חוק ש"באה לעגן בחקיקה את טענת ההגנה מן הצדק אשר אומצה בשיטת המשפט בישראל, בדרך של הלכה פסוקה" (שם, בעמ' 138). בהצעה נאמר מהי הגנה מן הצדק (שם):
" טענת ההגנה מן הצדק מאפשרת לבית משפט לבטל אישום משום שאין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן, או משום שיש בניהול ההליך הפלילי פגיעה בחוש הצדק וההגינות. תוצאת קבלתה של טענת הגנה מן הצדק היא כי אין עוד מקום להעמיד נאשם לדין פלילי או לנהל הליך פלילי נגדו, וזאת במנותק משאלת אשמתו או חפותו"
ההצעה עומדת הן על פסקי הדין המרכזיים שניתנו בעניין – פרשת יפת ופרשת בורוביץ, הן על הביקורת והכתיבה האקדמית בעניין והציעה את ההצעה שעוגנה בחוק. הצעת החוק עצמה לא קבעה מבחנים, אך נראה כי לאור החלופות המצוינות בהצעה, ומשנבחרה ההצעה המחמירה פחות, כי הכוונה הייתה לאמץ את המבחן או המבחנים הגמישים יותר של הלכת בורוביץ (ראו לעניין זה הצעת חוק הגנה מן הצדק, בעמ' 138. אשר להתפתחות הפרלמנטרית של הצעת החוק והצעות חוק פרטיות קודמות ראו: סגל וזמיר הגנה מן הצדק בחוק, החל בעמ' 234).
סגל וזמיר, הגנה מן הצדק בחוק, ציינו, בעמ' 250, כי מההיסטוריה הפרלמנטרית עולה:
"שהתכלית החקיקתית העולה מההיסטוריה הפרלמנטרית בכללה, היא זו של הזרמת דם חדש לעורקי המשפט הפלילי כך שניתן יהיה להביא לביטולו של ההליך הפלילי על רקע של סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. הכוונה חקיקתית זו נותנת לבית המשפט כר נרחב לפרשנות, האמורה למלא תוכן את המסגרת הגורפת והכללית שעיצב המחוקק. תכלית החקיקה הייתה ליצור מבחן רחב בקביעת מעין "סעיף סל" כללי ובלתי מוגדר, שבתי המשפט ימלאו אותו בתוכן קונקרטי. זאת, לעומת טענות מקדמיות אחרות בחוק סדר הדין הפלילי, המוגדרות רובן ככולן באופן ממוקד, שאינו משאיר כר כה נרחב לפרשנות שיפוטית."
החידוש בהצעת החוק הינו קביעת העיקרון של הוגנות ההליך ועקרונות הצדק כחלק בלתי נפרד מההליך הפלילי, לצד מטרתם העיקרית של ההליכים הפליליים והוא הבאת עבריינים לדין. הגנה זו מזרימה למשפט הפלילי את עקרונות ההליך ההוגן, וזכויות הנאשם, לרבות זכויותיו החוקתיות. על אף שהמבחן שנקבע בחוק דומה למבחן שנקבע בעניין בורוביץ, יש משמעות בעיגון ההגנה מן הצדק בהוראה מפורשת בחוק סדר הדין הפלילי שעיקרו באופן העמדה לדין (עוד על ההצעות השונות שעלו לחקיקת הסעיף וניתוח המבחנים לפיהם יש לנתחו, ראו: סגל וזמיר, הגנה מן הצדק בחוק, שם בעמ' 233; עוד ראו: סנג'רו, לעשות צדק).