גם בשיהוי בהגשת כתב האישום אין כדי להצדיק את קבלת הטענה של ההגנה מן הצדק. אכן, כתב האישום הוגש בחלוף כחמש שנים מאז בוצעו העבירות לכאורה, אך ראוי לזכור כי מדובר בחקירה מורכבת ורגישה שבה היו מעורבים גורמי חקירה של המכס ומשטרת ישראל, אשר נדרשו לחקירת פרשיות רבות שבהן היו מעורבים גורמים לא-מעטים. בנסיבות אלו, וגם אם היה ראוי להחיש, ככל שאפשר, את הגשת כתב האישום, אין לבוא בטרוניה אל התביעה או אל רשויות החקירה, ובוודאי שאין בכך כדי להצדיק את ביטולו של כתב האישום. יצוין, כי אחת הסיבות שעמדו ביסוד השיהוי, נוגעת לחוסר האפשרות לחקור את אלחנן טננבוים, אשר שהה שנים מספר בשבי החיזבאללה ולא היה ניתן לבדוק נושאים מסוימים שעלו במהלך החקירה, בהעדרו.
לעניין זה ראוי לציין כי עדותו של אלחנן טננבוים הייתה חשובה, לפחות לגבי חלק מהפרשיות.
באי-כוח הנאשמים הרחיבו את הדיבור על מה שנתפס בעיניהם כמחדלי חקירה ותביעה. בחנתי את הטענות בכובד ראש, ולא מצאתי כי מדובר במחדלים אשר יש בהם משום פגיעה מהותית ביכולתם של הנאשמים להתגונן או באפשרותם להעלות ספק סביר בדבר אשמתם. כפי שנקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון, "המציאות מוכיחה, כי כמעט בכל תיק ניתן להצביע על מחדלי חקירה כאלה ואחרים... השאלה היא עד כמה 'האין' מכרסם במשקל 'היש'..." (ערעור פלילי 9908/04 נסראלדין נ' מדינת ישראל [לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 31.7.2006]). לא התרשמתי כי גורמי החקירה ניהלו חקירה מגמתית ושמו לנגד עיניהם מטרה אחת ויחידה, להביא להרשעת הנאשמים, כולם או חלקם, בכל מחיר. הטענה כי החוקרים גרמו לנחקרים להבין כי אם יפלילו את הנאשמים, יצילו את עצמם מהסתבכות פלילית, לא הוכחה לפניי, והיא אף עומדת בסתירה לחומר הראיות שבתיק.
גם בביצוע השלמות חקירה לקראת הגשת כתב האישום ובמהלך המשפט, אינני רואה משום מחדל תביעתי או חקירתי, לאור התפתחויות שונות שחלו תוך כדי ההליך המשפטי. השאלה העיקרית היא האם ניתנה לנאשמים הזדמנות סבירה להתגונן מפני הראיות שהוגשו עלֿֿידי התביעה, והאם נפגעה הגנתם במידה חמורה, עד כי התקשו להתמודד עם חומר הראיות העומד נגדם או להוכיח את גרסתם. לא השתכנעתי כי זהו מצב הדברים בנוגע לחומר הראיות שהתווסף במהלך המשפט.
גם בטענה כי יש משום מחדל תביעתי בהימנעות התביעה מלזמן עדים מסוימים כדי להעיד בבית המשפט, לא מצאתי כל ממש. אף אם היו עדים אלה או אחרים בהישג יד - ולא זה היה המצב לגבי חלק מהעדים - עדיין שמורה בידי התביעה הזכות לוותר על עדים מסוימים, ולמותר הוא לציין כי הנאשמים רשאים היו לזמנם, במסגרת פרשת ההגנה, ולחוקרם בדרך של חקירה נגדית. מכאן ועד כדי פגיעה בהגנת הנאשמים וגרימת עיוות דין המצדיק את זיכויים, המרחק רב ביותר.