אשר לסדר הבאת הראיות, אודה כי לא ירדתי לסוף דעתם של באי-כוח הנאשם 1, שהעלו את הטענה. במשפט מרובה נאשמים, הסדר הנכון הוא שכל נאשם מעיד בתורו ומציג את ראיותיו, כך שאין אפשרות לנאשם הראשון, אשר כבר מסר את עדותו, להתייחס ולהגיב לעדויות אשר הוצגו מטעמם של נאשמים הבאים אחריו בסדר כתב האישום. כך היה גם במשפט זה, ואינני סבור כי נפל פגם בניהולו של ההליך, ובוודאי שאין מדובר בפגיעה בזכויותיו הדיוניות של הנאשם.
טענה אחרונה נוגעת לאופן ניסוח כתב האישום, אגב ריבוי מלאכותי של סעיפי האישום ופיצול מלאכותי של העבירות שעניינן קבלת דבר במרמה. לעניין זה כבר התייחסתי בתחילתו של ההליך, כאשר דחיתי טענה טרומית שהועלתה בקשר לניסוחו של כתב האישום. הגם שניתן לגרוס כי רצוי היה לצמצם את מספר העבירות ולהתמקד בעיקר, אינני סבור כי נפל פגם בכתב האישום, וודאי שאין מדובר ב"התנהלות הסותרת עקרונות של צדק והגינות משפטית". בהחלטה מיום 14.3.2005 נדרשתי לטענות הנוגעות לריבוי האישומים והעבירות, וגם לטענה הנוגעת לשימוש בנורמות כלליות בצד נורמות ספציפיות. באותה החלטה ציינתי כי התביעה הכללית מוסמכת "...לייחס לנאשם עבירות שונות הנשענות על אותה מערכת עובדתית", ועוד קבעתי כי "לא מצאתי כל סיבה או טעם למנוע מהתביעה, את שהותר לה בסעיף 186 לחסד"פ, לייחס לנאשם עבירות לפי חוקי המס ולפי חוק העונשין, המתבססות על מערכת עובדתית זהה או דומה". כמו-כן, ציינתי בהחלטתי כי "לא שוכנעתי שריבוי החיקוקים נעשה בלא טעם ענייני". לפיכך הגעתי למסקנה כי אין מקום לקבל את הטענות המקדמיות שהועלו בהקשר זה, כפוף להכנסת תיקונים בכתב האישום שעליהם הסכימה התביעה.
יצויין, כי טענותיו של עו"ד אהוד דגן, ב"כ הנאשם 5, הן חזרה כמעט מלאה על הטענות שהועלו על-ידו במהלך המשפט ונדחו עלֿֿידי, בהחלטה המפורטת מיום 22.10.08.
טענה חדשה אחרת נוגעת להחלטת התביעה לבקש את זיכויו של הנאשם 4 מהעבירות המיוחסות לו במסגרת האישום השמיני, אך לא מצאתי כי יש בכך משום אכיפה בררנית, המצדיקה את ביטול כתב האישום בעניינו של הנאשם 5.
לאור האמור, הנני דוחה את הטענות לפיהן יש לבטל את כתב האישום או לזכות את הנאשמים משום שעומדת להם טענת הגנה מן הצדק, או מחמת יתר הטענות שהועלו עלֿֿידי באי-כוחם.
אישומים 1 ו- 2
מבוא לאישומים 1 ו-2
- במבוא לאישומים 1 ו-2 נטען כי בשנת 1999 תכנן הנאשם 1 בעצמו (לגבי אישום 1), ועם הנאשם 4 (לגבי אישום 2), להונות ספקי טובין מחו"ל, באמצעות הזמנת טובין לגורמים שונים בישראל והסכמה לשלם בעבור היבוא, בדרך של פתיחת מכתבי אשראי דוקומנטרי. כוונתם של הנאשם 1 ושותפיו הייתה להביא לכך שהבנק הפותח לא יכבד את מכתבי האשראי הדוקומנטריים, ובדרך זו יגנבו הוא ושותפיו את הטובין, באמצעות נטילתם שלא כדין ומבלי לשלם תמורתם כלל.
עלֿֿפי תכנית המרמה, הנאשם 1 אמור לפנות אל לקוח של בנק ולבקשו להשתמש בחשבון הבנק שלו ובנפח האשראי הנתון לו, כדי שהבנק יפתח, לבקשתו של אותו לקוח, מכתב אשראי לטובת ספק טובין. בהמשך, הנאשם 1 אמור לנסח את מכתבי האשראי בדרך של מרמה ותחבולה שיגרמו לספקי הטובין להיכשל בעמידה בתנאי מכתב האשראי. באופן זה לא יקבל ספק הטובין את כספו אף ששלח את הטובין לישראל, וזאת מאחר שהבנק אשר פתח את מכתב האשראי לא יכבד את המכתב, עקב הסתייגויות שאותן לא יסיר הנאשם 1.