בחקירתו זו לא מסר הנאשם במלואה את הגרסה בנוגע לחברת פלאנס, מאחר שבאותה עת עדיין היו לו יחסים מסחריים פעילים עם פלאנס, והוא ביקש לשמור על יחסיו הטובים עם החברה ומנהליה. על רקע זה הוא נמנע מלמסור פרטים כלשהם בנוגע לאנשי פלאנס. בהודעה זו הודה הנאשם 1, כביכול, כי זייף את חשבונות המכר של פלאנס. לטענתו, במסגרת התשאול המוקדם הסבירו החוקרים לנאשם 1 כי הוא אינו בעלים או בעל תפקיד בפלאנס ולכן לא היה זה בסמכותו להדפיס חשבוניות בשם חברה זו. הם הבהירו לו כי גם לפי גרסתו מדובר בזיוף. בשל מצבו הנפשי הקשה ולחצי החקירה, הסכים הנאשם 1 להשתמש, בחקירתו הכתובה, במילה זיוף לצורך תיאור מעשיו, אך בפועל, מבחינה מהותית, הוא לא הודה מעולם כי זייף את חשבונות המכר. כמו כן, הסתיר הנאשם בחקירתו, בנוגע לחברות סווילה ודנידוב את מעורבותם של "חיים" (קובי זוארץ) ושל "אבי" (בן ניסן).
לדבריו, כאשר הוצא מחדר החקירות והמתין על ספסל במסדרון ניגש אליו אדם בלתי מזוהה והעביר לו מסר מאיים, לפיו אל לו להזכיר בחקירותיו את "חיים" ו"אבי" שאחרת יבולע לו ולמשפחתו. על רקע איומים קשים אלה ולאור מצבו הנפשי המעורער ממילא, הפעיל הנאשם 1 שיקול דעת מוטעה ולא סיפר בחקירה על אודות השניים.
אשר לטענת התביעה כי הנאשם 1 הזכיר פעמים רבות בחקירתו את אלחנן טננבוים, שהיה אותה עת בשבי החיזבאללה בלבנון, גורס הנאשם כי החוקרים הם שחזרו והעלו את שמו של טננבוים ורמזו לו כי הם מעוניינים לקבל מידע אודותיו.
על רקע שאלותיהם החוזרות ונשנות של החוקרים ועל רקע המצוקה הנפשית בה היה שרוי, מסר הנאשם את שמו של טננבוים "במקומות שלא היתה לו כוונה להזכיר אותו". לאחר הטראומה שהייתה מנת חלקו של הנאשם 1 בחקירת המכס, ולאחר שנועץ עם עו"ד החליט הנאשם לשמור על זכות השתיקה ביתר חקירותיו בפני רשויות המכס. זאת, בשל אופן פעולתם השערורייתי של חוקרי המכס, ועובדה היא כי כאשר נחקר הנאשם במשטרה הוא לא שמר על זכות השתיקה. לפיכך, כך טוענת ההגנה, אין לזקוף לחובתו של הנאשם את העובדה כי שמר על זכות השתיקה בחקירותיו במכס.
לאור כל האמור לעיל, סבורה ההגנה, כי התביעה לא הוכיחה את העבירות המיוחסות לנאשם במסגרת האישום השמיני, ובודאי לא ברמת הוכחה של מעל לכל ספק סביר.
טיעוני הנאשם 5 בנוגע לאישום 8
- בסיכומי הנאשם 5 נטען כי אין מחלוקת שלא בוצעה עבירה כלשהי כלפי חברת אופסה ואין מחלוקת כי הנאשם לא עסק בשחרור הטובין מהמכס.
מעורבותו של הנאשם הסתכמה בהזמנת הטובין מאופסה ושליחתם באנייה לנמל בישראל, ואין לו כל מעורבות בשחרור הטובין מהמכס או בפעילות מול גורמים בשוק המקומי. עיסוקו העיקרי של הנאשם 5, באמצעות חברות שהיו בבעלותו, היה במתן שירותי מימון, שירותים פיננסיים, ניכיונות שיקים ושירותי משרד. הקשר העסקי בין הנאשם 5 לבין חברת פיקולו-ליין נעשה, אף הוא, במסגרת תחומי עיסוקו של הנאשם, היינו: מתן שירותי מימון ושירותים פיננסיים, מתן שירותי משרד, מתן הרשאה ליבוא, והפצת מוצרי אופסה בישראל. חברת פיקולו-ליין הוקמה בשנת 1996 בידי יגאל פדלון ומריו וייסמן למטרת "יבוא ושיווק מוצרי חשמל ואלקטרוניקה". לצורך פעילותה נזקקה לחשבון בנק, אולם בנק פאג"י, שאליו פנו השניים לא היה מוכן לתת אשראי אלא כנגד ערבות של חברת קירוסל, שהייתה בבעלותו של הנאשם 5, ואכן ערבות זו ניתנה כנדרש. נוסף על כך, סיפק הנאשם 5 לפיקולו-ליין שירותי משרד שונים, ובהם השכרת חדר ושירותי הנהלת חשבונות. בשלב כלשהו, לאחר שוייסמן עזב את החברה, עקב חילוקי דעות בינו לבין פדלון, נסע הנאשם 5 לספרד, הגיע לחברת אופסה, דרך קשרי משפחה, וקיבל את הזיכיון הבלעדי ליבוא הטובין לישראל. הנאשם התחייב לרכישת כמויות כפי שאופסה דרשה, ואף פתח קו אשראי על סך 600,000 אירו כדרישת חברת אופסה. הנאשם 5 טוען כי בעל הזיכיון מחויב לרכוש מינימום של סחורות, לפי התחזית בתחילת השנה.